הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי, אִם צְרוּרִין, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. לְפִיכָךְ, אִם הוֹצִיא, מָעַל. אִם מֻתָּרִים, יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. לְפִיכָךְ, אִם הוֹצִיא, לֹא מָעַל. אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. לְפִיכָךְ, אִם הוֹצִיא, מָעַל. הַחֶנְוָנִי כְּבַעַל הַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּשֻׁלְחָנִי:
הטקסט מוצג עם ניקוד
והוא אומר טלו שתים וכו׳ ובלבד שיאמר השליח טלו שתים מדעתי, אז בעל הבית מעל, דלא עקר השליח שליחותו אע״פ שהוסיף על דברי המשלח, הלכך המשלח מעל שהרי נעשית שליחותו, והשליח מעל על זאת שהוסיף מדעתו, והאורחים נמי חייבים על השלישית שנטלו מדעתם. אבל אם לא אמר השליח טלו שתים מדעתי, אלא טלו שתים בשליחות בעל הבית, המשלח מעל שהרי נעשה דברו, והשליח פטור מפני שהוסיף על שליחות בעל הבית ולא עקר את השליחות ומה שהוסיף לא הוסיף מדעתו:
המפקיד מעות אצל השולחני אם צרורין כו': כבר בארנו פעמים שהשלחני ידוע והחנוני כל בעל חנות כבשמים והתגרים והדומה להם ולפי שיש בעיקר דיני ממונות שכל זמן שמפקידין אצל השלחני מעות שאינן צרורין בקשר משונה ויהא עליו חותם לפי שכל האחרים קרוין מותרים יכול להשתמש בהן כמו שבארנו בשלישי ממציעא היוצא מזה כשנותנין מעות הקדש לשלחני ולא הודיעו שהן הקדש ונשתמש בהן לפי שאינם צרורים שהוא פטור מן המעילה וכאילו אמר לו המפקיד אצלו השתמש בהן ושליחותו עשה ולפיכך לא מעל וכן המפקיד לא מעל לפי שלא צוה אותו בשום דבר והענין כולו מבואר על הדרך שפירשנו והלכה כרבי יהודה:
לפיכך אם הוציא מעל. כתבו התוס' צ"ע בב"מ פרק המפקיד (בבא מציעא דף מ"ג.) דמייתי לה לההיא דהכא. ולא מייתי לה כלישנא דתנינן לה הכא ע"כ. והתם מעל הגזבר קתני. והכ"מ בפ"ו מהלכות מעילה. בשם הרר"י קורקוס. כתבה לההיא דמציעא בשם ברייתא. וע"ש. שאין להאריך בזה בכאן:
