כָּל הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין, לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה בְכַחֲצִי פְרָס, בִּמְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת לָעֵרוּב, בְּכַבֵּיצָה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין, בְּכַגְּרוֹגֶרֶת לְהוֹצָאַת שַׁבָּת, בְּכַכּוֹתֶבֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין, לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה בִרְבִיעִית, וּבִמְלֹא לֻגְמָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים:

כל האוכלים מצטרפין לפסול את הגויה כו': פעמים שאוכל אוכלים טמאים אם יש מהם כחצי פרס והוא כביצה ומחצה נפסלה גויתו וצריך טבילה ואז יגע בתרומה וכל זמן שיגע בתרומה קודם הטבילה פוסלת וכן נתבאר בשבת שהמוציא אוכלין שיעור כגרוגרת וכן נתבאר בעירובין ששיעור עירובי תחומין מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד והוא שיעור ששה ביצים ונתבאר בכפורים שאוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה והשותה מלא לוגמא חייב כרת וכבר זכרנו בשלישי מכתובות ועוד יתבאר במקומות מטהרות שהשותה רביעית ממשקים טמאים נפסלת גויתו והוא ג"כ פוסל את התרומה עד שיטהר ולפיכך אמר כאן שכל המאכלות מצטרפין קצתם לקצתם להשלים מהם איזה שיעור שנזדמן מאלו השיעורים כדי שיתחייב באותו הדין וכל המשקין מצטרפין גם כן על דרך זה:

כל האוכלין מצטרפין. עמ"ש בריש פ"ק דטהרות. גם עיין בפירוש משנה ז' פרק בתרא דמקואות:

לפסול את הגויה. עמ"ש במשנה ד' פ"ק דשבת:

בכחצי פרס. פי' הר"ב שהוא ביצה ומחצה לדברי הרמב"ם כו' ועיין בפירושו למשנה ג' פ"ג דכריתות. ובמשנה ב' פ"ח דערובין:

לטמא טומאת אוכלים. פי' הרב שאין אוכל מטמא בפחות מכביצה. עמ"ש ברפ"ב דטהרות. ומ"ש הר"ב ושיערו חכמים כו'. בגמ' פרק בתרא דיומא דף פ'. וכמוה בלא קליפתה בפרק ח' דערובין דף פ' ג:

בכגרוגרת להוצאת שבת. עיין ספ"ז דשבת:

בככותבת ביוה"כ. עיין במשנה ב' פרק בתרא דיומא:

[*כל המשקים. ובפרק אחרון דמקואות מ"ז מפרש הר"ב. דוקא הז' משקין]:

ברביעית. עמ"ש בריש פ"ב דטהרות:

ובמלא לוגמיו. והר"ב העתיק וכמלא לוגמיו וכן הוא בס"א. ובמשנה שבגמרא והרמב"ם העתיק מלא לוגמיו. ועיין במ"ב פרק בתרא דיומא: