א׳
ואילה"ק עכ"פ האיך יכלו הזקנים ליטל משם ערבה, הרי אסור לישראל לבוא לשם רק לצורך סמיכה שחיטה תנופה [כפ"א דכלים]. ואע"ג דהנהו ג' ל"ד, דה"ה לצורך אחר רשאין לכנוס, כלקמן [מדות פ"ב סי' נ"ט]. עכ"פ הכא לא מחשב צורך מצוה כ"כ שיבוא בעצמו גופו לשם כסמיכה וכו', שא"א שתעשה המצוה אם לא יבוא בעצמו לשם. י"ל דהכא נמי מיירי במי מהזקנים שהיה כהן. או שבאמת בקשו מכהן להביאן להן משם. ולרש"י דמיירי קודם שזקפום, ניחא טפי. תו נ"ל דהא דנקט זקנים, ר"ל ת"ח, כדתנינן מעשה בר"ג וזקנים [ב"מ די"א א'] וכדומה הרבה בש"ס. וה"נ מייתי ראיה מגדולי הדור שעשו כן. ורתוי"ט פי' דנקט זקנים דמדהן חלשי' לחפש אחר אחרת, התירו להן כן, עכ"ל. ותמהני דא"כ קושית רתוי"ט לרמב"ם גם לדידי' חוזר וניער, שהקשה להרמב"ם על שדחה דברי ראב"צ מההלכה, והרי קיי"ל מצות לאו ליהנות נתנו. והרי גם לדידי' ק' קושי' זאת, דאי נמי קיי"ל כראב"צ, הרי עכ"פ מדקיי"ל מצות לאו ליהנות נתנו, יהיה מותר לכל אדם לעשות כן, ולמה התירו דוקא לחלשים. והן אמת שכל עיקר קושית רתוי"ט גם לרמב"ם אחמכ"ר ל"ק מידי, די"ל דאע"ג דהנאת המצוה לא מתשב הנאה, עכ"פ מה שא"צ לקנות אחרת מחשב שפיר הנאה, כדצרכינן למימר נמי הו"ט במביא חטאתו ואשמו ממעות הקדש דמעל [כמעילה די"ט א' ]. ובדוגמת זה כ' רתוי"ט גופיה [שקלים פ"ב מ"ב, ד"ה מעל ע"ש]. רק הכא מדלא היה הערבה באמת הקדש, רק דדמי להקדש כלעיל סי' ס"ז, להכי לרבנן דפליגי אראב"צ עכ"פ אסורא איכא, ואילה"ק א"כ הנודר הנאה משופר, או התוקע בשופר של קדשים דיצא. משום מצות לאו ליהנות נתנו [כר"ה כ"ח א'], ועל כרחך דמה"ט נמי לא מעל [ע"ש], ואמאי, הרי עכ"פ מה שא"צ להדר אחר אחר מחשב הנאה. י"ל התם א"צ לגוף השופר רק לשמוע הקול, אפי' בשיתקעו לאחרי' ושמע גם הוא יצא, משא"כ הכא דצריך לגוף הערבה, וודאי אם לא תמצא לו זו יצטרך לקנות אתרת, וזה שפיר מחשב הנאה. אב"י ל"מ נ"ל לתרץ קו' רתוי"ט על שדחה דברי ראב"צ מההלכה. ע"פ מ"ש תוס' [סוכה מ"ג ב'] דלת"ק דערבה היא הלממ"ס, א"כ א"צ בערבה של הקיף לכם, משא"כ לאבא שאול דיליף לה מערבי שתים, א"כ גם בערבה של הקפה בעי לכם כמו בד' מינין. א"כ י"ל דלרמב"ם ת"ק דהכא וראב"צ בהא פליגי, דת"ק דהכא ס"ל כחכמים דהתם, וכדקיי"ל דערבה הלממ"ס, ולא בעי לכם, א"כ אין ללמוד מהך מעשה שיהיה ערבה של הקדש מותר גם בשאר הנאות, די"ל ערבה דמצוה שאני דמצות לאו ליהנות נתנו, משא"כ שאר הנאות באמת אסירי, וכדקאמר באמת לא נהנין ולא מועלין, וראב"צ ס"ל כאבא שאול התם דיליף לה מערבי. ובעינן גם בערבה של הקפה לכם, ומייתי שפיר ראיה מהך מעשה דגם שאר הנאות מותר בערבה של הקדש, דאי"ל דהך דזקנים שאני דמצות לאו ליהנות נתנו. דליתא, דאף דאין שם הנאה ליתסר, מדבעינן גם בערבה של הקפה לכם, וכשנטלוה הזקנים לצאת בה, הרי הוציאוה לרשות תולין, והרי המוציא מעות הקדש לרשות תולין, אף שלא נהנה מעל ורק בגזבר לא מעל בכה"ג עד שיעשה בה מעשה הדיוט [כלקמן פ"ה מ"ד]. א"כ מדקיי"ל דערבה הלממ"ס ולא בעי גבה לכם, להכי יפה דחה הרמב"ם הך דראב"צ מההלכה. עכ"ל בני הרב הגאב"ד שליט"א. והשבתי לו, הן אמת שדבר זה חריף ומפולפל, ואפ"ה א"א לומר כן, דהרי שכחת בני שליט"א דהרמב"ם לא מוקי לה הכא בערבה שמקיפין בה המזבת אלא בערבה שגדילה בשדה הקדש מיירי, וגם אבא שאול היו נותנין בלולביהן קאמר, והרי ערבה שבלולב לכ"ע בעינן לכם, וא"כ אין אפשר לומר דפליגי הכא בלכם. ובאמת עוררתני בני שליט"א לומר, דהרי גם לרש"י דמיירי בערבה של הקפה, גם לרמב"ם דמיירי בערבה שגדל בשדה הקדש, עכ"פ צריך טעם, האיך הותרו הזקנים לתת ממנה בלולביהן. הרי בערבה שבלולב לכ"ע בעינן לכם, וא"כ אף דמצות לאו ליהנות נתנו, ואין כאן הנאה, עכ"פ בשנתנוה בלולביהן, הוציאו הערבה מרשות הקדש לרשות הדיוט, ואף דלא נמעול מטעם דאין הערבה ממש של הקדש, לרש"י כדאית ליה ולרמב"ם כדאית ליה, עכ"פ הול"ל כברישא דלא נהנין ולא מועלין. וע"כ צ"ל דס"ל לראב"צ דכיון דאינה הקדש ממש, וגם רק למצוה הביאוה לרשותם, לא גזרו בה רבנן לדקדק בה כולה האי. וא"כ י"ל דלרמב"ם בחבורו בהא פליגי חכמים וראב"צ, ויפה פסק כחכמים, דבכל גוונא אסורה ערבה של הקדש, אפילו בדבעי לה למצוה. ומתורץ קו' רתוי"ט לרמב"ם:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
