מְעִילָה ב׳ · ה׳

חַטָּאת וְאָשָׁם וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ. נִשְׁחֲטוּ, הֻכְשְׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה. נִזְרַק דָּמָן, חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא. אֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר, אֲבָל מוֹעֲלִין בָּאֵמוּרִים עַד שֶׁיֵּצְאוּ לְבֵית הַדָּשֶׁן:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה מְעִילָה ב׳ ה׳, מתוך מסכת מְעִילָה שבסדר קדשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור מועלין בהן כו': אלו שזכר בכאן בקדשי קדשים הרי כמו שבארנו בחמישי מזבחים וכבר הקדמנו בפרק שלפני זה שקדשי קדשים אחר זריקת דמים [אין מועלין] בבשרם ושם נתבאר ג"כ שזבחי שלמי צבור אוכלים אותם הכהנים ולפיכך אין מועלין בבשרם כמו החטאת והאשם:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · מְעִילָה ב׳ ה׳

א׳
ובלינה דכשנמלקה אם לן הדם עד ששקעה החמה, נפסל הקרבן. וכמו כן בלן הבשר אחר הזאת דמה יום ולילה מאז שמלק, נפסל מלאכול בשרו. והא דלא נקט נמי שנפסל ביוצא. משום דסתם מתני' ר"ע היא דס"ל זריקה מהני ליוצא:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913