מַכּוֹת ג׳ · ז׳

נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא כו': וכשהתרו לו גם כן ואמרו לו זה שאתה שותה שיעורו כך וכך ועל כל שיעור כך ממנו אתה חייב מלקות לוקה כפי השיעורין. וכך פי' בירושלמי:

אינו חייב אלא אחת. כתב הר"ב על מה ששתה תוך כדי דבור של התראה. כדאשכחן בהתראת מיתת ב"ד כמו שפסק הרמב"ם [ריש] פי"ב מהלכות סנהדרין. שצריך שיעבור ויעשה תכף להתראה בתוך כדי דבור. אבל אחר כדי דבור צריך התראה אחרת. ובפט"זה צריך דרישה וחקירה בדיני מכות כדרך שעושים בדיני נפשות. וזו היא אחת מן הדרישות כמ"ש בפרק י"ב. ועוד כתב שם בריש פרק ט"ז אע"פ שמלקות היא בשלשה במקום מיתה היא עומדת. ע"כ. והוצרך הר"ב לפרש זה בכאן כדי שלא נטעה בלשון המשנה. דתנן נזיר שהוא שותה ביין כל היום אינו חייב אלא אחת. דאחת מיהא מחייב על איזה שתיה שתהיה בכל אותו היום. קמ"ל דלא מחייב אלא על אותה שהיא תוך כדי דבור. ומתני' הא קמ"ל שאפי' לא הפסיק מלשתות ושתה כל היום בלא הפסק. אינו חייב אלא אחת. אבל כשהתחיל לשתות. בתוך כדי דבור דהתראה היתה. ועמ"ש במשנה ד פ"ו דנזיר. ומ"ש הר"ב ואם היה לפניו כלי וכו'. כך כתב הרמב"ם בפירושו בשם ירושלמי. ובחבורו פ' ה' מהלכות נזירות לא העתיקו כלל. ופירוש תוך כדי דבור. כתב הר"ב ברפ"ג דנזיר: