מַכּוֹת ג׳ · ד׳

ממזרת ונתינה נתינים שנתגיירו בימי יהושע [ונקראו כך ע"ש שנתנן חוטבי עצים למקדש] ולתוס' [כתובות דכ"ט א' ד"ה אלו], אסורים מדאורייתא מלא תתחתן. ולרמב"ם [פ"א מאישות ופי"ב מא"ב] אסורים רק מדרבנן, א' זכרים או נקיבות, מגזירת יהושע כל זמן שהמקדש קיים, ודוד גזר עליהן לעולם. ולר"ן [רפ"ג דכתובות], ולהמגיד [פי"ב מא"ב] זרע הנתינים לכ"ע אסור רק מדרבנן. ואפ"ה נקט להו הכא אגב ממזרי, כבכל מקום:

אמר המפרש במלת גם שהוספתי, מתורץ קו' רכ"מ לרמב"ם שכ' דעשה דצפורי מצורע אינו דוחה לל"ת ועשה דשלוח הקן. והקשה, הרי קודם לקיחת האם אינו רק לאו דלא תקח, וכאשר אח"כ כבר לקחה, אינו רק עשה. ולדברינו ל"ק דעשה דשלח לעולם משמע. בין קודם או אחר שלקח משמע, מיהו בל"ז לא הבנתי דמי הגיד לו לרבינו כ"מ דכל עשה שאינו דוחה ל"ת ועשה היינו דווקא בשחלין הל"ת ועשה יחד. וא"כ הכא כשלוקח האם עובר על הל"ת, וכשאינו משלחה אח"כ, יעבור על העשה. א"כ ע"י שירצה לקיים עשה דצפרי מצורע יצטרך לעבור על ל"ת ועשה, ומה לי אם חלין כאחת או לא, עכ"פ יעבור על שניהם: