מַעַשְׂרוֹת ד׳ · ב׳

תִּינוֹקוֹת שֶׁטָּמְנוּ תְאֵנִים לְשַׁבָּת, וְשָׁכְחוּ לְעַשְּׂרָן, לֹא יֹאכְלוּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ. כַּלְכָּלַת שַׁבָּת, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּבִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַלּוֹקֵט אֶת הַכַּלְכָּלָה לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיִּתְעַשֵּׂר:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה מַעַשְׂרוֹת ד׳ ב׳, מתוך מסכת מַעַשְׂרוֹת שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

המכמן באדמה. המטמין פירות תחת הקרקע כדרך שרגילין להטמין פירות שאין מבושלים כל צרכן כדי שיתבשלו:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

כבר אמרנו כי שבת קובעת למעשר ומאחר שעבר עליהם שבת אסור לאכול מהם עד שיוציא מהן המעשרות:

כלכלת שבת. אמרו בגמ' בתאנה המיוחדת לשבת וענינו כי כשיש לאדם אילנות מנהגו לעולם לאכול מפירותיו בשבתות ולוקט מאותו אילן כלכלה אמרו בית הלל שכיון שאותן הפירות מוכנות לשבת ושבת קובעת שנקבעו למעשר ואסור לו לאכול מהן עד שיעשר וכמו כן אמר ר' יהודה שאם לקט כלכלה לשלוח לחברו לאכול בשבת ואע"פ שלא שלחן אסור לו לאכול מהן עד שיעשר כיון שזמנן לשלחן כאילו שלחן הן חייבות במעשר ואין הלכה כרבי יהודה:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

[*כלכלת שבת וכו'. ונשנית בפ"ד ממס' עדיות סוף משנה י']:

[*ר' יהודה אומר אף הלוקט כלכלה לשלוח לחברו וכו'. עיין בפ' דלקמן משנה א']:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · מַעַשְׂרוֹת ד׳ ב׳

א׳
השולק תמוה למה דקיי"ל דבשול אין חמימותו חזק כשלוק. [כחולין דק"י ודלא כירושלמי פ"י דתרומות מ"י דס"ל איפכא] א"כ ל"ל שלוק הרי אפי' בשול קובע כפ"א מ"ז [ועיין ש"ך י"ד [רסי' י"ז דבשיל ולא בשיל נמי נקרא במתניתין שלוק] ותו שלוק ל"ל כלל. הרי כ"ש הוא מכבוש. ונ"ל דקמ"ל דאפי' נתכוון לשלקן הרבה ולא נגמר שלוקו נמי קובע [וכירוש' הכא] ולהכי נמי לא תנא הכבוש והשלוק והמלוח ודו"ק:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · מַעַשְׂרוֹת ד׳ ב׳

א׳
בתור"ע אות י"א והר"ש כתב בדבר שאינה מיוחדת לה כו' כגון בפירות מוקצה כו' ולכאורה זהו לדעת ר"ל כו'. ול"נ דאף לריו"ח דלא בעי יחוד מ"מ ראוי לה בעינן ותדע דלריו"ח דוקא קאמר דאלו לר"ל אפילו אינה מוקצה נמי אינה טובלת:
נחלת הכלל · Vilna Edition