ברטנורא
רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15העלם שנאכלם ונשתם. דנראה דמזמינו לאכול עמו, וזה מותר:
נחלת הכלל
מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ג׳ · ב׳
אֵין לוֹקְחִין תְּרוּמָה בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט בַּאֲכִילָתוֹ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן, מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, שֶׁהוּא מְבִיאָן לִידֵי פִגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, לֹא נָקֵל בַּתְּרוּמָה. אָמְרוּ לוֹ, מָה אִם הֵקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים, שֶׁהֵן מֻתָּרִים לְזָרִים, נָקֵל בַּתְּרוּמָה, שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְזָרִים:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ג׳ ב׳, מתוך מסכת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12מפני שהוא ממעט באכילתו. ענינו שימעט באכילתו לפי שהתרומה אסורה לזרים ולטבול יום והמעשר מותר לזרים ולטבול יום וכמו כן ממעט באכילת תרומה כי התרומה מותרת לאונן ותאכל בכל מקום ומעשר שני אסור לאונן למאמר השם לא אכלתי באוני ממנו (דברים כ״ו:י״ד) וגם כן אסור לאכלו אלא בירושלים כמו שנתבאר בתורה וכבר קדם לך כי מעות מעשר שני קונין בהם בהמות ומקריבין אותן זבחי שלמים והשלמים בלי ספק קדש ויפסלו כשהן פגול או נותר או טמא ואסור לאכלן והתרומה אין בה לא דין פגול ולא דין נותר ועוד כי לא כל הדברים המטמאין את הקדש הם מטמאין את התרומה כמו שיתבאר בפ' שני ממס' טהרות (משנה ב) ופגול ענינו שתהיה מחשבתו בשעת הזביחה שיאכל ממנו אחר הזמן הקצוב לאכילתו הוא מה שאמר השם (ויקרא ז׳:י״ח) ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו פגול הוא לא ירצה ונותר הוא מה שאמר השם והנותר באש תשרופו (שם ח) ואמר בבשר טמא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף (שם ז) ועוד יתבארו דיני הפגול והנותר בפרט במסכת זבחים ואין הלכה כר' שמעון:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17לא נקל בתרומה. מה שפירש הר"ב שלא כל הדברים המטמאים את הקדש מטמאים את התרומה. כדתנן [במשנה ב] ד וה דפ"ב ממס' טהרות:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ג׳ ב׳
א׳
אלא אומר לו העלם שנאכלם ונשתם בירושלם דאין זה שכר הבאתו רק מזמינו לאכול:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
תפארת ישראל - בועז · מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ג׳ ב׳
א׳
ונלפע"ד דמהא מוכיח הירושלמי שפיר דכמו דבהא אף דע"כ היה צריך למלאות המעשר בקנקן. עכ"פ כיון שהיתה נמי כוונתו משום תנאו שאם בא חבירו ליקח מדת קנקן א' לא נעשה קנקן בסיס למעשר ה"ה וכ"ש בהי' בקנקן מעשר גם רביעית יין חולין. ג"כ לא נעשה הקנקן בסיס להמעשר:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רש״ש · מַעֲשֵׂר שֵׁנִי ג׳ ב׳
א׳
שהן מותרין לזרים. לכאורה האיכא חזה ושוק שאסורים לזרים. ואימורין דלגבוה סלקי. וי"ל דכיון דאינן אלא חלק מהן דמו לעור שיוצא לחולין לעיל פ"א מ"ג וילפינן לה מקרא ברפ"ג דעירובין:
נחלת הכלל · Vilna Edition