סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְשֶׁל חֻלִּין שֶׁנִּתְעָרְבוּ, מֵבִיא בְסֶלַע מָעוֹת וְאוֹמֵר, סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא, מְחֻלֶּלֶת עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ, וּבוֹרֵר אֶת הַיָּפָה שֶׁבָּהּ, וּמְחַלְּלָן עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, מְחַלְּלִין כֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת מִדֹּחַק, וְלֹא שֶׁיִּתְקַיֵּם כֵּן, אֶלָּא חוֹזֵר וּמְחַלְּלָם עַל הַכָּסֶף:

נפל. לתוך יין של מע״ש כשהוא חוץ לירושלים דבש ותבלין והשביח, חולקין את השבח לפי חשבון, כגון אם היין שוה ב׳ סלעים ודבש ותבלין שוין סלע והשביחו ועמדו על ד׳ סלעים, פודה את היין בב׳ סלעים ושני שליש. סלע:

הסלע הוא מכסף והמעות מנחשת מפותח ואומר בכאן שכשנתערבו שני סלעים שיביא חלופי סלע אחת ממעות סלע של מעשר שני ויהיה הכל חולין ואחר כך יקח את היפה שבשני הסלעים ויחלל עליו המעות ויחזיר אותה הסלע מעשר שני ויצאו המעות לחולין: ואמר מדוחק ענינו ידוע תרגום לחץ דוחקא והכוונה שלא יעשה זה אלא בשעת הדוחק:

לא שיתקיים כן. ענינו לא שיניח הנחשת מעשר ויוציא בו הכסף לחולין אלא שחוזר ומחללן על הכסף כמו שעשינו באלו הב' סלעים:

אלא חוזר ומחללם על הכסף. וכ' הר"ב ואי קשיא יקח א' משני סלעים וכו' אי שריית וכו' חיישינן דלמא אתי למשקל חד מינייהו בלא תנאי. וכן כתב הר"ש [*והוסיף ואי מצרכת ליה להביא כסף אחר מעלמא ולחלל עליו אכתי גזרינן דלמא אתי למשקל חדא מהני בלא תנאי ע"כ] ובמשנה דלעיל כתבתי דאיכא דסבר דמינייהו גופייהו יכול להתנות י"ל דטפי יש לחוש בשני סלעים מבהרבה מעות דיותר יזכור בתנאי כשלוקט הרבה משיקח א' משנים. ועוד י"ל דבשני סלעים מסתמא אין אחד חריף מהשני. משא"כ בהרבה מעות דמשכחת בהו חריפים ושאינם חריפים. וכדכתבינן לעיל ודברו חכמים בהווה: