הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה שֶׁל חָמֵשׁ גְּפָנִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כֶּרֶם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ כֶרֶם, עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת. לְפִיכָךְ, הַזּוֹרֵעַ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבַּכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, קִדֵּשׁ שׁוּרָה אַחַת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, קִדֵּשׁ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת:

המחלוקת בשורה אם נקראת כרם אם לא שהרי הכרם מרחיקין ממנו ארבע אמות והיא עבודת הכרם ואז יהיה מותר לזרוע ואם לא נחשבה כרם לא ירחיק לבד ו' טפחים כמו שיעשה בגפן יחידית ואמר הכתוב בכלאי הכרם (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם ר"ל שאסור ליהנות בשתי התבואו'. וכל מה שתמצא בזו המס' המקדש וקידש זה ענינו:

וב"ש שהם אומרים ששורה אחת כרם אומרים שכל מי שזורע התבואה בתוך ארבע אמות הסמוכים לכרם מבחוץ והיא עבודת הכרם הפסיד שורה אחת והיא השורה הסמוכה לזרע מפני שאמר הכתוב ותבואת הכרם ובית הלל שאומרים שלא יקרא כרם אלא עד שיהו שתי שורות אומרים קידש שתי שורות שתבואת הכרם אינה נקראת בפחות משתי שורות:

עד שיהיו שם שתי שורות. וכתב הרמב"ם בפ"ז וכמה יהיה בכל שורה שלשה גפנים או יותר. ובכ"מ כתב הרבה ראיות לדבריו. והשתא הא דתנן לקמן דשתים כנגד שתים וא' יוצא זנב דהוי כרם. היינו כי הוו חמשה ונטועים בכה"ג הוא דהוה כרם. אבל כי לא נטוע כה"ג צריך ששה ג' לכל שורה:

לפיכך הזורע כו'. קידש לב"ה שתי שורות וכגון דזרע חוץ לכרם שהוא נטוע ה' על ה' דהיינו ה' שורות בכל שורה ה'. ולב"ש מקדש אותה שורה חצונה של צד הזרע כשזרע בעבודת הכרם שהוא ארבע אמות. ולב"ה קידש ג' בשורה חצונה ושלשה שכנגדן בשורה שניה. כדמפרש בירושלמי הביאו הר"ש ואיתא תו התם גווני אחריני ולכולהו גווני לב"ש קידש ה' חצונים. ולב"ה ששה. וזה שכתב הר"ש שיש בדבר להקל ולהחמיר. להחמיר כדכתבינן. ולהקל שאם אין ב' שורות שבכל שורה ג' גפנים לא הוי כרם להרחיק ארבע אמות. וכי אתשיל בבי מדרשא לענין כמה הוא כרם אתשיל אלא דמינה שמעינן הזורע וכו' כמה קידש והיינו דתנן לפיכך וכו'. ולהכי לא מתנייה בעדיות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה [*בפרק ד אבל רבי [יוסי] שנאה בפ"ה משנה ב דאיהו אינו שונה כאן בלשון לפיכך]. ועיין מה שכתבתי פרק ח דברכות משנה ד. ומשנתנו בזורע חוץ לכרם דאילו בתוך הכרם החמירו לאסור. כדתנן במ"ה בפרק דלקמן: