כִּלְאַיִם ג׳ · ב׳

כָּל מִין זְרָעִים אֵין זוֹרְעִים בַּעֲרוּגָה, וְכָל מִין יְרָקוֹת זוֹרְעִין בַּעֲרוּגָה. חַרְדָּל וַאֲפוּנִים הַשּׁוּפִין, מִין זְרָעִים. אֲפוּנִים הַגַּמְלָנִים, מִין יָרָק. גְּבוּל שֶׁהָיָה גָבוֹהַּ טֶפַח וְנִתְמַעֵט, כָּשֵׁר, שֶׁהָיָה כָשֵׁר מִתְּחִלָּתוֹ. הַתֶּלֶם וְאַמַּת הַמַּיִם שֶׁהֵם עֲמֻקִּים טֶפַח, זוֹרְעִים לְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה זֵרְעוֹנִין, אֶחָד מִכָּאן, וְאֶחָד מִכָּאן, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה כִּלְאַיִם ג׳ ב׳, מתוך מסכת כִּלְאַיִם שבסדר זרעים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

היה לה גובל גבוה וכו׳ בירושלמי אמרו שגם רוחב הגובל טפח נמצאת הערוגה ח׳ על ח׳:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

הירקות יזרעו מהם מעט וע"כ הם נזרעות ערוגות ערוגות ומיני זרעים שיזרעו מהם שדה גדולה אין זורעים אותה ערוגות והוא אומר כי מה שהקדים בהתרת ה' זרעונים בערוגה וי"ג אם יש לה גבול טפח כמו שציירנו זה במיני הירקות בלבד אבל מיני זרעים אסור מפני שהם נראים כלאים:

אפונים השופים הם הזרעים החלקים ממלת התרגום ושפית יתיה בשיפינא:

והאפונים הגמלנים הם הגסים וכן בלשון ארמית אומר לכל דבר גדול גמלאה איזה דבר שיהיה:

ואם יהיה בין כל מין ומין גבול גבוה טפח שהוא מפריש בין ב' מינין ואחר כך חסר מגבהו אותם הזרעונים עומדים בהתרתם ולא נכריחהו להוסיף בגבהו עד שיחזור לטפח אלא בעתיד שאינו מותר לו לזרוע מחדש על צדדי הגבול ההוא עד שיוסיף בו ויחזירהו לגובה טפח:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

כל מין זרעים. פירש הר"ב שדרכן לזרוע מהן שדה גדולה. כלומר יותר מערוגה ולא שדה גדולה ממש דהא במשנה ט דפרק דלעיל כתב שאין רגילות לזרוע מן החרדל שדה גדולה:

גבול שהיה גבוה טפח. פירש הר"ב כמין אצטבא של טיט מגובל. נראה דגרם גובל ולא גרס גבול. ואין לומר דגבול מפרש כמו גובל. דא"כ כבר פירש במשנה דלעיל. [אע"פ שבידינו לא נמצא פירושו] ולמה לו לפרש עוד שנית. [*אלא דהכא גרס גובל ומתני' דלעיל גרס גבול אבל בסדר המשנה דירושלמי הכא ולעיל הגירסא גובל]:

התלם ואמת המים. לשון הר"ש ורוחב התלם ששה וכן באמת המים זורעים לרחבה של אמה שהיא כמו כן ששה וכשיבשו המים דחזי לזריעה ע"כ. ומ"ש הר"ב לזרוע כל מין עד שיהיו מרוחקים זה מזה טפח ומחצה. כן הוא לשון הר"ש. ולטעמיה אזיל שפירש למשנה דלעיל דהרחקה שבין כל מין ומין טפח ומחצה וכדעת הרמב"ם אלא שיש לו שיטה אחרת בסדרן והלכתן. אבל הר"ב שסובר כרש"י שצריך הרחקה ג' טפחים הנה ברוחב הששה לא יוכל לזרוע כי אם ג' גרעינין ובאורך יכול לזרוע כל האורך כולו ואין נראה כלל לחלק ולומר דהכא שרי הר"ב בהרחקת יניקת הזרע מזרע עצמו אע"פ שהיניקות מתערבין משא"כ בערוגה דלעיל דלא ידענא טעמא לחלק ולכן אני אומר שלפום ריהטא העתיק לשון הר"ש ולא דק:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · כִּלְאַיִם ג׳ ב׳

א׳
ארבעה בארבע רוחות הערוגה מניח בכל רוח טפח ע"ט בכל זוית פנוי. וזורע ד' טפחים האחרים ברוחב טפח. וכן בכל רוח ורוח ואף שארבע מינים שבארבע רוחות נוגעים זה את זה בקרנות. הרי נגיעה בראש תור מותר. כלעיל פ"ב מ"ז:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · כִּלְאַיִם ג׳ ב׳

א׳
כך פירשתי ע"ד הר"מ והר"ב. אבל יש לדקדק דא"כ למה הזכירה המשנה ג' דלועין. אלא הול"ל דלדלעת יחידית צריך שליש בית סאה למר ושליש בית כור למר. ואי משום דבעי למנקט מניין שלם. הו"ל למנקט דלדלעת א' נותנין ב' קבין למר וי' סאין למר. ותו ק' ל"ל דנקט כל ג' דלועין לבית סאה צריך בית סאה. הול"ל כל ג' דלועין צריך להתרחק מהן בית סאה. וכל זה הכרעני לומר ל"מ דר"מ ור' יוסי רק בשיש ג' דלועין יחד אמרו למלתיי'. ופליגי בהא את"ק דס"ל דבשורה של דלועין מרחיק רק ו"ט מהן ובדלעת יחידית צריך להרחיק רובע. ואינהו ס"ל דאדרבה כיון דעלי דלועין מתפשטין מאד. אם כן כ"ש כשיש שורה של ג' דלועין מתפשטין טפי וטפי ולא סגי במרחיק רובע. אלא צריך למר בית סאה ולמר בית כור. ומה"ט צריך נמי תנא למנקט כל ג' דלועין לבית סאה למר. וכל ג' דלועין לבית כור למר. לומר לך דדוקא כשכל הג' דלועין נטועים בתוך הרווח ההוא. אמנם בית רובע ובית סאה ובית כור שבמשנתינו. היינו דלת"ק משערין כאילו הדלעת יחידית עומדת באמצע הבית רובע. שהוא י' אמות וחומש בקירוב (כפ"ב סי' ס"ב). א"כ צריך הרחקה ממנה לכל צד ה' אמות ועשירית אמה. וכ"כ לר"מ משערינן כאילו הג' דלועין עומדים סמוכים באמצע בית סאה. שהוא נ' על נ' אמה. ויהיה א"כ צריך להתרחק מהם לכל צד כ"ה אמה. ולרבי יוסי בן החוטף משערין כאילו הג' דלועין עומדים סמוכים באמצע בית כור. שהוא רע"ד אמה על רע"ד אמה (כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מערכין ה"ד) א"כ צריך להרחיק מהם לכל צד קל"ז אמה. והוא קצת תימה שיתפשטו גידולי דלועין כל כך הרבה. ואפשר שזהו שדחק לרבותינו לפרש דגם ר"מ ור' יוסי בן החוטף בדלעת יחידית אמרו למלתיי'. ולהכי לת"ק צריך להתרחק. ממנה 1/10 5 אמה לכל צד. וכמש"ל. ולר"מ צריך להתרחק ממנה 1/6 סאה לכל צד. דחשבינן כאילו הדלעת עומדת בתוך שליש סאה אורך על שליש סאה רוחב. וכיון דסאה הוא נ' על נ' אמה. יהיה שלישית סאה כ"ט על כ"ט בקירוב. ומדחשבינן כאילו הדלעת עומד באמצען נמצא שצריך להתרחק ממנה י"ד אמות וחצי על י"ד אמות וחצי בקירוב. ולרבי יוסי בן החוטף חשבינן כאילו עומדת באמצע שליש כור. וכיון דכור הוא ע"ה אלף אמה מרובעים. א"כ יהיה שליש בית כור כ"ה אלף אמה. ואם נעשה מהם רבוע. יהיה קנ"ט אמה על קנ"ט אמה בקירוב דאם נכפיל 159 פעם 159 יצא 25281. והיינו הקירוב לסך כ"ה אלף שאמרנו. נמצא שלרבי יוסי צריך להתרחק ממנה 1/2 79 אמה לכל צד:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · כִּלְאַיִם ג׳ ב׳

א׳
אפונים הגמלונים. לפי' הרמב"ם דהשופין היינו חלקים. נל"פ דאותן שאינן חלקים נקראים גמלונים. לפי דגמל א"ל חטוטרת ואין גבו חלק:
נחלת הכלל · Vilna Edition