קִדּוּשִׁין ג׳ · י״א

קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתֵּךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא אוֹתִי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה, וּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה, וּגְדוֹלָה אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו:

על המשנה הזו

משנה קִדּוּשִׁין ג׳ י״א, מתוך מסכת קִדּוּשִׁין שבסדר נשים. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

קדשתי את בתך והיא אומרת לא קדשת אלא אותי כו': אמר זאת הבבא כדי להשלים החלוקים ואף על פי שלא היה צריך אליה וכל זמן שאמרה היא קדשתני מבקשין ממנו ליתן גט ואם נתן מעצמו כופין אותו ליתן כתובה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

קדשתי את בתך. אין לפרש ביתומה וכדתנן במ"ב פרק י"ג דיבמות והשיאוה אמה ואחיה דכתבתי התם והשיאוה דוקא אלא הכא בגדולה שעשאתה שליח. והיא קבלה קדושין לעצמה ואמרה שגם הוא כשקידשה נתכוין לקדש את עצמה:

וגדולה אסורה בקרוביו. כתב הר"ב בכל הני דהיא אומרת קדשתני מבקשים ממנו ליתן גט. וכופין לא. דאמר לא ניחא לי דאתסר בקריבתה. גמ'. ומ"ש ואם מעצמו נתן גט כופין ליתן כתובה גמ' ופירש"י דגלי דעתיה דקדשה וארוסה יש לה כתובה ע"כ. ואני כתבתי במ"ח פט"ו דיבמות די"א דאין לארוסה כתובה. וכתב המגיד בפ"ט מהלכות אישות דלדבריהם הכא בשכתב לה וא"ת היאך יכול לומר לא קדשתיך. י"ל דמיירי במקום שכותבין כתובה ואח"כ מקדשין. ע"כ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל