רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים כו': כבר נקדם לשון זה ההלכה בפרק השביעי מכתובות ושם בארנוהו:
נחלת הכלל
הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בַּכֹּהֲנִים, פּוֹסְלִים בַּנָּשִׁים:
הטקסט מוצג עם ניקוד
המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים כו': כבר נקדם לשון זה ההלכה בפרק השביעי מכתובות ושם בארנוהו:
המקדש את האשה. משנה זו שנויה בפ"ז דכתובות [מ"ז]. וע"ש. ואמרינן בגמ' תנן נמי גבי כתובות כה"ג. הכא קדושין איצטריכא ליה תנא כתובות אטו קדושין. התם כתובות איצטריכא ליה תנא קדיושין אטו כתובות: