כְּתֻבּוֹת י׳ · א׳

הראשונה קודמת לשניה בגביית כתובתה:

[אמנם לכאורה המשנה חמורה, דמי סני לתנא למנקט ע"ה דנרי כסף, כדנקט ברישא חמשים. ותו דבשלמא ק' השניים שפיר חולקין בעלת ר' וש' ששניהן שעבודן עליה, אבל איך יחלקו הנ' שממנה קמא, תימא לה בעלת ש' לר', אפילו תאמר שרק מדו"ד סלקת נפשך מבעלת ק' שלא יתמעט חלקה בשבילך. אבל לא מחלת את המגיע לך מק' קמא, עכ"פ למה אפסיד חלקי שבמנה קמא, אני אקח ל"ג ושליש הראויים לי ממנה קמא, ואת תטול את הט"ז וב' שלישים הנותרים שהם מחלקך. ובאמת כתבו רבעתו"ס דלא אתפריש טעמי דמתניתן. ול"מ נ"ל ע"פ מ"ש תוס' [דצ"ה א' ד"ה התם], דבכתבתה האשה דו"ד אין וכו', לא נקראת מפסידה, דמי יודע אם יבוא לידי גוביינא דלמא היא מייתא ברישא, א"כ משו"ה נמי מצי אמרה לה בעלת ר' לש' מה שנטלה בעלת ק' יותר מהראוי לה, באמת אני גרמתי ההפסד לי ולך, דע"י זה גברה ידה ליטול החצי ממנה קמא, ואעפ"כ איני חייב לשלם לך דגרמא בעלמא הוא, והו"ל כאילו נטלו לסטין החצי מק' קמא, ואני ואתה נחלוק הנותר. ולהכי נקט נמי שפיר ג' ג' של זהב, דאי הוה נקט ע"ה, סד"א שהע"ה שנוטלת בעלת ר' הן ממנה שנייה, אבל מק' קמא לא תטול כלל, מדכתבה דו"ד אין וכו' ונ"מ, בלא הניח רק ק', וכתבה בעלת ר' לק' דו"ד וכו' סד"א שיחלקו בעלת ק' וש' אותן ק' ובעלת ר' לא תטול כלום, להכי נקט לישנא דדינר זהב לרמוזי שנוטלת החצי מנ' שממנה קמא, שהוא דינר זהב, ומה"ט נקט תנא בכה"ג שכתבה זל"ז דו"ד אין לי עמך, היינו כדי לאשמעינן דינייהו דלא כס"ד הנ"ל]:

במשנה ויורשי הראשונה קודמין ליורשי שניה. פשוט דה"ה שקודמין גם להשניה עצמה. ואיידי דתני יורשי הראשונה תנא נמי יורשי שניה. וכדרך דאר"א לקמן בגמ' בסיפא דמתניתין: