כְּרִיתוֹת ג׳ · ז׳

אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי ר"ל אם רוצה יכול לומר מזיד הייתי, דאז פטור מקרבן, והעדים א"א שיכחישוהו בזה, דלא ידעו מה בלבו. ואע"ג דהו"ל מגו במקום עדים דלא אמרינן, בין שטענתו או המגו יהיה נגד הגדת העדים [כש"ך ח"מ פ"ב כלל ה' במגו]. י"ל דר"ל דמתרצינן דיבוריה, שכך כוונתו לא אכלתי שוגג רק מזיד. ואע"ג דאין אדם משים עצמו רשע, מדהוא קרוב לעצמו, וקרוב פסול לעדות [כסנהדרין ד"ט ב']. היינו למה שנוגע לגופו, לחייב גופו שום עונש הגוף, או לפסול גופו מלהיות עד. אבל להתחייב א"ע ממון, אדרבה העדאת בעל דין כמאה עדים דמי. ומכ"ש הכא דנאמן שמזיד היה ואינו רוצה להביא חולין לעזרה [ועי' ר"ן שבועות דשטרא]. ור"מ ס"ל אפילו מתרץ דבוריה בפירוש אח"כ ואומר לא אכלתי שוגג רק במזיד, חייב, מדלא השיב כן מתחלה:

ועי' ברתוי"ט ד"ה ר' יוסי, שהניח בתימה למה נקט הרמב"ם דאתיליד בן קטן, וע"ש. ולדברינו הכל מיושב על נכון ת"ל. ועוד הקשה שם ברתוי"ט דל"ל לש"ש למנקט דאית ליה בן לסבא, ולא נקט באחי כדנקט מקמי הכי, וכגון דאית ליה עוד אחי לסבא דמגו דאתוסף איסורא לגבי אחי, אתוסף נמי איסורא ליעקב ברי' דסבא. וגם זו הקושיא הניח בצ"ע: ולכאורה לדברינו הנ"ל י"ל דלהכי לא מצי הש"ס לתרוצי הכי, דהרי לאחי הזקן כבר אסורה היתה משום אשת אחיו גם קודם שנשאה הזקן, מנשואי אח הראשון של הזקן. אבל אחר העיון הא בורכא, דהרי מוקמינן לה בש"ס שנפלה ביבום להסבא, וא"כ כשמת האח הראשון בלי בנים הותר להם איסור אשת אח, דאף דמצוה בגדול ליבם, אם ייבם הקשן זכה. א"כ כשתזר ונשא הזקן שוב חל עליהן איסור אשת אח חדש, וק' שפיר קו' רתוי"ט דהל"ל דאגביה יחול נמי איסור אשת אב איעקב. אמנם במח"כ רתוי"ט גם קו' זו אין בה ממש, דכלל גדול הוא באיסור מוסיף דלא אמרי' מגו שנאסרה על זה נאסרה נמי על אחר, רק בשעונש שניהן שוה, וכן משמעות רש"י [יבמות דל"ב ב] למדייק בדבריו שם. וא"כ האיך נימא מגו דחייל על רחל איסור אשת אח לאחי הסבא, חייל נמי על יעקב איסור אשת אב. אתמהה. איסור אשת אח של אתי הזקן הוא רק איסור כרת. ואיך יחול אגב זה על יעקב איסור אשת אב שהוא בסקילה. להכי ניחא ליה למנקט, דאתילד ליה ברא לסבא, דעונש הך ברא ועונש יעקב שניהן בסקילה. ואע"ג דכלתו חשבינן לה איסור מוסיף במשנתינו, משום שכשנעשת כלתו נאסרה גם על שאר בניו, ואגבייהו נאסרה גם על יעקב באיסור כלתו. ולדברינו מה מוסיף איכא הכא, הרי לשאר בני יעקב היא רק בכרת. וליעקב עצמו היא בסקילה, ואין ענשם שוה. נ"ל דכמו למ"ד דלית ליה בכולל ואפ"ה כשהוא כולל וחמור חייל [כחולין ק"א א]. כ"כ לדידן כשאין האיסור מוסיף שוה בענשו דלא חייל, וכמש"ל, עכ"פ כשהוא ג"כ איסור חמור על קל חייל. א"כ בשלמא איסור כלתו שלא נתחייב מקודם רק משום אחות אשתו שהיא רק בכרת. ומשום בת בתו שהיא רק בשריפה [כסנהדרין ע"ה א']. חייל שפיר עלייהו איסור כלתו שהיא בסקילה [כסנהדרין נ"ג א']. משא"כ אח"כ כשנשאה הזקן. לא אמרינן שיחול איעקב איסור אשת אב אגב הכרת שנתחייבו עליהן אחי הזקן מדאין איסורם שוה. ואע"ג דאיסור אשת אב נמי בסקילה, לא מחשב נמי איסור חמור, מדכבר נתחייב סקילה משום כלתו. ולא הו"ל חמור על הקל. תדע ראיה מבוררת ת"ל לדברינו. דאי נימא שא"צ שיהיה עונש של אדם שנתוסף באיסור שוה לעונש יעקב א"כ למה צריך כלל לאוקמא בש"ס דאית ליה ברא לסבא. הרי גם אם לא יהיה להזקן בן או אח. נימא מגו דנאסרה *) באשת איש לעלמא ע"י נישואין של זקן, נאסרה נמי ליעקב באיסור אשת אב וא"א שחלין כאחת. אע"כ שלעולם צריך שיהיה עונש שניהם שוה. והרי א"א ענשו בחנק. ואשת אב בסקילה. ואילה"ק דלפ"ז ק' לכאורה מאי דאמרינן בש"ס הכא [דף י"ד א'] . הו"ל נותר. מגו דנאסר לגבוה נאסר נמי להדיוט. ולדברינו הרי אין איסור שניהן שוה. דהמקריב נותר לגבוה אינו אפילו במלקות. אלא בלאו הבא מכלל עשה. דהתורה אמרה שישרף. והדיוט שאכלו חייב כרת וקרבן. י"ל הרי בל"ז ק' דחשיב התם נמי איסור הנאה איסור מוסיף, והרי כבר כתב תוס' חולין [דף ק"א] דאיסור הנאה לא מחשב איסור מוסיף רק חומרא בעלמא הוא. אע"כ צ"ל דקדשים שאני. דאיסור חל על איסור בעלילה כל דהוא [כש"ס דף כ"ג ב']. א"כ ה"נ בהך איסור מוסיף אף שאין ענשן שוה. רק איסור חמור הוא חשבינן ליה איסור מוסיף. מדאיירינן בקדשים [וע' רמל"מ פי"ד ממאכלות הי"ט]. אבל בשאר מילי ל"א גבייהו אחע"א רק בכולל ומוסיף גמור. דהיינו בענשן שוה. או מחמור לקל. כדמוכח בחולין [דף פ"ט] דאמרינן דאיסור גיד חל על מוקדשין מדאסורו נוהג בבן נח. והרי בב"נ אזהרתם זו מיתתן [סנהדרין דף נ"ז א'] ולישראל רק מלקות בגיד, אע"כ דרק בשוין או מחמור לקל אמרינן אגב. אבל מקל לחמור לא. הן אמת שרבעתוס' [יבמות ל"ב ב'] מדדו לנו במדה טפופה. שכתבו דרק באיסור כולל צריך שיהיו שניהם משם א'. אבל באיסור מוסיף אף שאינן משם א' חל עכ"ל. ואי"ל דדוקא שם א' לא מצרכו במוסיף. דהיינו אף שיש לאוין חלוקים. אבל עכ"פ גם לתוס' צריך שיהיה עונש שניהן שוה. ליתא, דהרי כל עיקר ראיית תוס' הוא שכתבו שכן מוכח ממשנתינו זו. ואם שלא ביארו ראייתם, עכ"פ מוכח בבירור שנתכוונו על איסור כלתו. דאמרי' במשנתינו דחייל איעקב, אגב חיוב כרת שנתחייבו עליה שאר בני יעקב, מדנעשת בנשואי בן יעקב אשת אחיהם אע"ג דעונש יעקב ועונש בניו חלוקין זמ"ז. וגם הן ב' לאוין חלוקין. אבל כבר ישבנו לעיל בס"ד שאין ראיה מאיסור כלתו כלל. וגם בל"ז לא ידענא במה יפרנסו רבעתוס' לפי דבריהם גמרתנו דמקשה באיסור אשת אב מה מוסיף איכא. ואצטריך לתרוצי דאית ליה ברא לסבא, ול"ל כולה האי, הרי גם בל"ז איכא איסור מוסיף בנשואי הזקן, ע"י איסור א"א וכמש"ל. ותו דכל עיקר דבריהם תמוה דמ"ש איסור כולל דלא סגי בשעונש שניהן שוה, אלא צריך גם שיהיו ענשם מלאו א', ובאיסור מוסיף נרחיק המדה דאפי' הם מב' לאוין וגם ב' עונשים חלוקים אפ"ה נימא דחייל. מ"ש כולל ממוסיף. אע"כ כדברינו:

במשנה הבא על אחותו כו' ועל אחות אמו (בהעלם אחד). ונראה דטעותא היא לפי מאי דמפרשינן בגמרא דבאחותו שהיא אחות אביו כו' קמבע"ל. ולפי מאי דפשיט רב אשי בשבת (ע"א ב') דלריו"ח ידיעות מחלקות וכ"פ הרמב"ם י"ל הגי' ובא לאפוקי בנודע לו תחלה שהיא אחותו ואח"כ נודע לו שהיא ג"כ אחות אביו כו' אולם במשב"ג ליתא: