כְּרִיתוֹת ג׳ · ד׳

והוא אומר לא אכלתי ואפילו משיב רק איני יודע, וכלעיל:

והא דלא נקט תנא נמי מקרבן עולה ויורד של שבועה, כגון שנשבע בכולל שלא יאכל חלב זה ותמרים. והרי ע"י כולל זה חלה שבועה על האיסור. י"ל דשבועה דאיתא בשאלה לא קתני. מדיכול לשאול על שבועתו. ולא יהיה כאן חיוב חטאת. משא"כ האיסור שבקדשים כיון דע"כ כבר נזרק דמו, ליתא בשאלה. דאם ישאל על ההקדש הרי הביא חולין בעזרה. כך נ"ל כוונת תוס' הכא. ודבריהם תמוהין מאד. שעשו א"ע במח"כ כאילו לא ידעו שכבר הקשה ותירץ כן הש"ס [שבועות דכ"ד ב]. וכבר נתקשו בזה רבותינו המהרש"א וברכת הזבח והניחו בצ"ע. ותו דהתוס' תרצו דבקדשים משנזרק הדם ליתא בשאלה. והרי בש"ס התם אמרי' בפירוש דאף בקדשים כשנזרק הדם עדיין איתא בשאלה. ותו דהם כתבו דליכא למימר דמיירי בבכור, והרי התם קאמר בפירוש דמיירי בבכור. אמנם באמת ק"ל אסוגיא דשבועות הנ"ל דאוקמי למתני' בבכור, והרי בסוגיא דידן אמרי' בפירוש אקדשה. ואי"ל משום דמצוה להקדיש הבכור [כערכין דכ"ט א] ליתא, דא"כ למה קאמר הש"ס איסור מוסיף, הול"ל שההקדש עם חלב איסור *) בת אחת. ותו למה צריך לאוקמה בבכור, הרי בל"ז כשנזרק דמו ליתא בשאלה. וברוך ה' שהאיר עיני הכהויים המחכים. להמציץ מחרכים דהרי בל"ז ק' הרי מרא דשמעתתא דהך תרוצא התם בשבועות הוא רבא, והרי איהו לשטתי' לא תירץ מידי, דהרי איהו ס"ל [שבועות כ"ז ב] דבאומר שבועה שלא אוכל ואכל כולה. ליתא בשאלה, א"כ ק' מה תירץ דלהכי לא נקט שבועה מדישנה בשאלה, עכ"פ לנקט בדקאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב. ואכל כולה, דאז ליתא בשאלה לשטתיה. ואת"ל דהא דתירץ הכי, היינו לאי בעית אימא קמא דנקט בסוגיא דשבועה שלא אוכל הנ"ל, דקאמר לרבא דבאמר שלא אוכל אף שנתחייב מכזית קמא, עכ"פ מגו דמהני שאלה לכזית בתרא מהני נמי לכזית קמא. א"כ ה"נ כיון שאמר שלא אוכל תמרים וחלב, כיון דמהני שאלה לתמרים וחלב שעדיין לא אכל מהני נמי לתמרים וחלב שכבר אכל. ליתא, דאכתי הוה מצי למנקט שנשבע שלא יאכל תמרים וחלב אלו דבכה"ג באכלן כולן ליתא בשאלה. ואת"ל כיון דבכה"ג אין החיוב בא משום אכילת החלב לבד, רק מדאכל גם התמרים, א"כ לא דמיא לאינך דנקט תנא, ומשו"ה לא נקט ליה נמי תנא. ליתא דהרי נקט נמי כותבת של יו"כ, דג"כ החיוב בא ע"י שאכל קצת יותר מכזית, ולא דמי לאינך אכילות דנקט. אע"כ צ"ל דמה דקאמר דישנה בשאלה, אינו ר"ל דבאמת ישנה בשאלה, רק הכוונה דשם שבועה איתא בשאלה. ואהא מקשי שפיר והרי הקדש, ר"ל אף דהך הקדש שנזרק דמו ליתא בשאלה, עכ"פ שם הקדש איתא בשאלה. ואצטריך לתרץ דמיירי בבכור, דשם הקדש שלו ליתא בשאלה אפילו קודם שנזרק דמו. מיהו כל זה לרבא לשטתי' [שבועות דכ"ז ב] הנ"ל. אבל סתמא דש"ס כריתות הנ"ל ס"ל כפי מאי דקיי"ל [רמב"ם ספ"ו משבועות] כאמימר [בשבועות שם] דאפי' אכלה כולה איתא בשאלה כל עוד שלא הביא קרבן שבועה, א"כ לאצרכינן לאוקמא בבכור, דמצינן שפיר למימר דלהכי לא נקט שבועה, משום דבאמת יכול לשאל עליה. אבל הקדש שפיר נקט לה, דהרי משנזרק דמו ליתא בשאלה. א"כ רחוקים ב' השיטות דשבועות וכריתות כרחוק מזרח ממערב, דשיטה דשבועות אליבא דרבא לשטתי', והכא בכריתות נקטינן אליבא דהלכתא כאמימר, ואהך שיטה דהכא כתבו דברי קושיתם דגם לאמימר קשיא קו' דש"ס בשבועות אליבא דרבא, ואצטריך לתרץ כדתרצינן דמידי דאיתא בשאלה ממש לא קתני. והיינו דכתבו עוד אבל אי"ל דמיירי בבכור עכ"ל, דלכאורה תמוה מה מרווחינן דנוקי בבכור, הרי על כרחך מיירי שכבר נזרק דמו, וא"כ למה נדחק לאוקמא בבכור הרי אפי' לא הוה בכור ליתא בשאלה. אע"כ דכוונתם דאי"ל דקיי"ל באמת כרבא דבאכלו כולו ליתא בשאלה, וא"כ לא תסגי לן בתרוצא שאחר שנזרק דמו ליתא בשאלה, דעכ"פ שם הקדש ישנו בשאלה, כמו שנצטרך לתרץ אליבא דרבא, דמה"ט לא נקט שבועה, וא"כ נצטרך לאוקמא הקדש דנקט במתני' בבכור. דשם הקדש שלו ליתא בשאלה. על זה תרצו דעל כרחך סוגיא דכריתות לא ס"ל כרבא, דהרי קאמר אקדשיה, והרי בכור קדוש מרחם. ונתיישבו בס"ד כל הקושיות הנ"ל. אולם מהא מוכח דלא כר"ן [נדרים דע"ח א] בד"ה לומר. שכ' שקדשים אף שנזרק הדם ישנו בשאלה, אשר לכאורה היה מוכח כדבריו מסוגיא דשבועות הנ"ל דאצטריך לאוקמא בבכור, ש"מ דאל"כ כל קדשים אף שנזרק הדם ישנו בשאלה. אבל לפי דברינו הנ"ל רק אליבא דרבא לשטתי' אצטרכינן לאוקמה בשבועות בבכור. אבל סוגיא דכריתות שהיא אליבא דהלכתא, ואפ"ה נקט מלת אקדשי', ש"מ דבכל קדשים משנזרק הדם ליתא בשאלה, וכמ"ש תוס' הנ"ל. ובל"ז ק' להר"ן דדוחק לאוקמי לפי דבריו דחיוב כרת בשחוטי חוץ וה' חטאות המתות נוקמא כולן בשאין הבעלים כאן למתשיל עלה אי בשאין רוצין להתיר. וגם לתוס' דעכ"פ קודם זריקת דמן מצי למתשל עלה נהי דלא ק' משחוטי חוץ, מדכבר נשחט וכ"כ מוולד חטאת תמורת חטאת דאפשר לדחוקי דמיירי דכבר נזרק דם חטאת וכ"כ מתו בעליה הרי אינן כאן למתשיל עלה, אבל בכפרו בעליה ועברה שנתה למה ימותו נתשל עלה. ונ"ל כיון דלא מתשל רק משום דבר חדש שנתהווה, הרי אין מתירין בנולד. ומ"ש הר"ן דבשחוטי חוץ אינו לוקה רק בלא אתשיל עלה. היינו בלא אתשל עלה מחמת טעם אחר שאינו נולד. ודו"ק: אמנם יש לתמוה על הרמב"ם [פ"ד משגגות ה"ג] שכתב שכל איסור מוסיף צריך שיהיה מוסיף ממש איסור על אדם שהוא בעולם ולא אמרי' אילו היו האנשים בעולם שתיאסר עליהן היה איסור מוסיף, הא לא אמרינן. והביא הכ"מ ראייתו ממכילתן [די"ד ב] דאמרי' כגון דאית ליה ברא לסבא, עכ"ל. וכ"כ תוס' קידושין [דע"ז ב] וכפי הנראה ה"ה באיסור כולל, צריך שיהיו בעולם החתיכות שנכללו באיסור הב', דמ"ש כולל או מוסיף, כמו דבמוסיף צריך שיהיו בנ"א בעולם שנאסרה עליהן חתיכה זו, כ"כ בכולל צריך שיהיו חתיכות בעולם שיאסרו על אדם זה. אלא דהרמב"ם נקט הך דינא במוסיף, מדאיירי בהלכה הקודמת רק במוסיף, להכי קאמר דין זה ג"כ במוסיף. מיהו ה"ה בכולל. א"כ ק' היכי קאמר הכא דכשנטמא הו"ל כולל מדנאסר בכל בשר קודש טהור וק' מאן יימר שיש בעזרה בשר קודש טהור אחר שנזרק דמו [עי זבחים דל"ד א] מי לא איירי ביו"כ שחרית קודם שנזרק דם התמיד. שאין מצוי שם בשר קודש טהור שיאסר עליו. ואת"ל מצוי שם בשר קודש טהור משל אתמול. עכ"פ ק"ל מדאמרי' קידושין [דע"ז ב] דחללה שנעשת זונה, הו"ל לכהן איסור מוסיף, משום דשם זנות פוסל בישראל כשזנתה אשתו תחתיו, וכן כתב הרמב"ם [בפי"ז מביאה ה"י]. וק' אמאי הרי עכ"פ באופן זה שנתהווה המעשה, שבעל הכהן את הזונה, אינו איסור מוסיף. אע"כ דלא בעינן שיהיה מוסיף ממש. והא דאמרינן בכריתות דאית ליה ברא לסבא היינו שאפשר שיהיה כך. אע"ג דהשתא אין לו ברא. וא"כ מה התם בקידושין בחללה שנעשת זונה, שא"א בשום גוונא שיהיה מוסיף אפ"ה עכ"פ מדיש מוסיף בשם זנות בגוונא אחריתא, מחשב מוסיף, מכ"ש באפשר מוסיף באותו זנות עצמו. רק דהשתא אינו מוסיף, מכ"ש דהול"ל דמחשב מוסיף. ודוחק לומר דבקדושין איירי שהיתה חללה שנשאת וזנתה תחת בעלה באמת. דא"כ לא הו"ל לש"ס לומר הואיל ושם זנות וכו', רק הול"ל. זנתה הואיל ונאסרת על בעלה, וכן כתב רש"י התם בפירוש, דלאו בזנתה תחת בעלה איירי. ונ"ל דעק"ל בהא דאמרי' [ביבמות דל"ב ב] דהיכא דנשא מת ואח"כ נשא חי, דחל איסור אחות אשה על איסור אשת אחיו, מדנאסרו עליו באיסור הב' שאר אחוותא. ול"ל אחוותא, הרי לכה"פ בעילת אחות אשה זנות הוא ונימא הואיל ושם זונה פסל בישראל, אע"כ דמשום הא לא מחשב מוסיף, דהרי שם זנות גם בהאיסור הראשון היה. א"כ י"ל דוקא כשאי"ל בהאיסור הב' הואיל ושם זנות וכו', אז צריך שיתרבו ממש אותן הבנ"א שנאסרים בהאיסור הב', וכרמב"ם. משא"כ כשאפשר לומר הואיל ושם זנות וכו' בהאיסור הב', כי הך דקידושין, דתחלה בשהיתה חללה לא היה שם זנות על אסורה, דאין זונה רק בלאו השוה בכל [כרמב"ם פי"ט מא"ב], אז א"צ שיתרבו ממש הבנ"א הנאסרים באיסור הב', משום דהשם עצמו ריבה האיסור הב'. אמנם נ"ל דדבר זה אם צריך שיהיה מוסיף ממש, תלי' בפלוגתא דרמב"ם וראב"ד בפ"ד משבועות ה"י, יע"ש ודו"ק]:

במשנה א"ל אינו מן השם. כה"ג במכות (כ"א ב') במשנה:

שם בתוי"ט ד"ה ארבע חטאות כו'. ואפי' לר"ש כו' כמו שאכתוב כו' בספ"ה. אבל מה יענה על חטאת דיוה"כ דאינה מחמת קדשים. ובהדיא פליג באוכל נבלה ביוה"כ: