בּוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה, טָמֵא. וְשֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית, אִם יֶשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה, טָמֵא. כִּבְשָׁן שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל זַגָּגִין וְשֶׁל יוֹצְרִים, טְהוֹרָה. פוּרְנָה, אִם יֶשׁ לָהּ לִזְבֵּז, טְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ אִסְטְגִיּוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ שְׂפָיוֹת:
הטקסט מוצג עם ניקוד
כור. הוא המקום אשר יעשה להתיך בו המתכות כמו הזהב והכסף והבדיל וזולתם והיא מלת עברית כור הברזל (מלכים א ח׳:נ״א) בכור עוני (ישעיהו מ״ח:י׳) ופורנא פורן מחרש והוא תנור קרו"ל בלע"ז: אסטיגיות. נקבים ר"ל שיהיו עליו נקבים על דמיון הפורנה הבנוייה. ושפיות שפה דקה ואין הלכה כר' יהודה ולא כר"ג:
בור שיש בה בית שפיתה. פירש הר"ב החופר בקרקע וטח כו'. וכ"כ הר"ש. וצ"ל דהכא לא נעשה לאפות בו הפת כההיא דבן דינאי:
ושל עושי זכוכית כו'. צריך עיון אמאי לא כללינהו לבור ולשל עושי זכוכית בחד בבא:
כבשן של סיידין כו'. הם גם כן חפירות בקרקע:
ושל זגגין. בפ' כ"ד מ"ח פי' הר"ב כלי זכוכית:
פורנה. כתב הר"ב דטהור משום דמשמש עם הקרקע כו'. וז"ל התוספתא שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע. ע"כ. שלכך פתחו בצדו להכניס שם הקדרות ולהעמידם על רצפת הקרקע. משא"כ בתנור וכירה שמעמיד הקדירה על גבן ג"כ ולא טימאה התורה במחובר לקרקע שאינו משמש אלא עם הקרקע. וכ"פ עוד לקמן בפ"כ משנה ד וצריך עיון במ"י פ"ו דמקואות:
אם יש לה ליזבז טמאה. דאז חשובה כלי דלפעמים מטלטלים אותה ואינה עשויה לשמש את הקרקע. מהר"ם. [*ומה שכתב הר"ב שחייב אדם כו'. משנה היא בפ"ק דעדיות. וע"ש]:
