כֵּלִים ח׳ · ז׳

שכן חולקים אהלים. שדרך בני אדם לחלוק אוהלים במחיצה, הלכך הויא כוורת כמחיצה ומצלת באוהל המת מן הטומאה:

יעשו נקב בשפל התנור והכירה והכופח ממה שימשך לארץ יכנסו ממנו העצים ויכנס ממנו האויר ג"כ וכאשר נתחמם התנור יסתמו זה הנקב עד שלא יצא מהחום כלל ויהיה זה הנקב פעם סתום ופעם פתוח ויקרא עין כמו שהעין יפתח ויסגר תמיד ואין ספק שעצם התנור והכירה לו קצת עובי ואמר כי כאשר היה השרץ הזה בנקב תחת עובי כותל התנור או הכירה הנה התנור טהור בשלא יהיה זה השרץ באויר התנור אבל באויר זה הנקב לבד ואם היה בעובי משקוף זה הנקב ר"ל במשקוף התנור בבניינו טפח על טפח והיה כזית מן המת תחת זה הטפח על טפח ר"ל בתוך עין של תנור הנה עין התנור כבר נטמא וכן כלל התנור לפי שטפח על טפח מביא את הטומאה לפי שהוא אהל כמו שהתבאר באהלות (פ"ג מ"ז) יהיה כזית מן המת תחת אהל המת וזה האהל פתוח לאויר התנור נטמא התנור והוא ענין אמרו הכל טמא וזה הדין עצמו בכירה ובכופח:

בעין של תנור. לשון הר"ב הוא חור. כעין עין כו'. וכשמכניסים כו' סותמים כו'. ויהיה זה הנקב פעם סתום. פעם פתוח. ויקרא עין. כמו שהעין יפתח ויסגר תמיד. הרמב"ם:

ואם היה באויר. פי' הר"ב במקום מגולה כו'. וקאי אתנור וכן פי' הר"ש והראב"ד בפי"ג מה"כ. אבל הרמב"ם מפרש שאם היה השרץ באויר העין. וכתב הכ"מ משום דקשיא ליה לפרש אתנור דמלתא דפשיטא הוא. אבל לפירושו קמ"ל שאין אויר העין ואויר התנור נחשב לאחד. [*ולי קשה טפי שאם הפי' שהתנור הוא באויר א"כ סיפא ביש פותח טפח דטמא. אמאי כיון שהתנור אין עליו אהל מי יביא הטומאה. וכמ"ש בשם התוס' במ"ב פי"ח ועיין בפ"י דאהלות]:

אפילו כזית מן המת טהור. עיין מ"ש ברפ"ה דאהלות: