כֵּלִים ד׳ · ג׳

טהור נתבטל מהן טומאתן שמקודם. וגם אמק"ט להבא. ולא דמי ללפיד [ספ"ב] דהתם מתחלה עשוי לתשמיש כך. ונ"ל עוד דקמ"ל בהא דעוקץ מכריעו מדסד"א שיק"ט. דהרי מצוי כותל לתמכו שלא יכריעו העוקץ. ומ"ש מארוכה וב' כרעים או קצרה וב' כרעים שמק"ט מדיכול לתמכו אגודא [כסוכה ט"ז א'] קמ"ל דשאני הכא בגיסטרא. דכל דלא חזי להדיא. רק ע"י תיקון מה משדי שדי לה. וכדהקילו מה"ט גבה בשסתם נקב שבה [פ"ג מ"ג]:

וא"ת הרי אויר חלול האמצעי מעורב הוא. ומאן פליג לן ולומר שחציו מק"ט. וחציו אמק"ט. ותו הרי כל שמעורב אויר טהור עם אויר טמא נטמא גם אויר הטהור (כהר"ב אהלות פ"ט מט"ז ד"ה והחבית טמא). ואת"ל הרי כבר כתבנו שם בס"ד (בבועז סי' י"ט) דדוקא כשאויר הטהור למעלה או למטה מאויר הטמא מתפשטת טומאה מזל"ז. אבל מן הצד אין מתפשטת אם אין אהל מחברן. ליתא. דהרי (כלים פ"ז מ"ג) אמרינן דתחת השפוד טמא. ולמעלה מהשפוד טהור. הרי דגם במעורבין ב' אוירים זה ע"ג זה ג"כ אמ"ט זל"ז. יש לומר שאני טומאת מת מטומאת שרץ. דטומאת מת מתפשטת ממעלה למטה ולהיפך אפי' באין אהל ע"ג וגם למן הצד מתפשטת כשיש אהל. אבל בטומאת שרץ. בין כשב' האוירים סמוכים זל"ז מלמעלה למטה או למן הצד. אין עירוב האוירים מטמא זה לזה אפי' יש אהל שמערבן וכן מוכח מלקמן (פ"ח מ"ו). אבל אין לומר דחולקין האמצעי דקאמר ר"י. היינו דחולקין עובי שפה אמצעית גופה. והיינו לענין אם נפלו משקין טמאין בראש עובי הדופן של השפה. דבנפלו על חצי עובי של צד פנים הו"ל כאילו נפלו לתוך הכלי ונטמא כל הכלי. ובנפלו על חצי עביו של צד חוץ. מחשב כנפלו על גבו. ונטמא רק גבו ולא תוכו (וכריב"נ לעיל פ"ב סי' פ"ב) וכן היה משמע נמי לכאורה לישנא דמתני' דמדקאמר חולקין האמצעית לשון נקיבה. ודאי משמע דאשפה קאי דבלשון נקיבה נאמרה. דאי אריוח ואויר. הול"ל חולקין האמצעי ל"ז. אבל א"א לומר כן. דא"כ הוה משמע דאם נפלו המשקין על ראש חצי עובי שכלפי פנים. ס"ל לר"י דהו"ל כנפל לתוך הכלי. וזה תמוה וכי עדיף משקין משרץ דאורייתא. לענין לחשוב השפה כתוכו לטמא כל הכלי. והרי רחמנא אמר אשר יפול מהן אל תוכו. ושפה אינה תוכה. ואע"ג דהחמירו במשקין טפי משרץ לטמא גם בשנפלו על אחוריו. הרי מיד עשו היכר בזה. דבנטמא אחוריו לא נטמא תוכו. אבל שיחמירו גם בזה במשקין טפי משרץ. שיהיה במשקין השפה כלפנים לטמא כולו. ודאי לא מסתבר כלל וכלל. ואת"ל דמה דקאמר ר"י חולקין האמצעית. אינו לענין קבלת טומאה. רק לענין לטמא אחרים. ר"ל אם נטמא תוך הכלי במשקין. אזי כל טהרות שנגעו בראש השפה בחצי העובי שכלפי פנים טמאים. גם זה ליתא. דא"כ היינו ממש פלוגתא דריב"נ ורבנן (לעיל פ"ב מ"ז). ואפושי בפלוגתא דדא ודא אחת היא למה לי הול"ל לעיל ריב"נ ור"י אומרים חולקין עביו. ותו אי בחולקין עובי דופן השפה פליגי. ל"ל דנקט שלש שפיות. בתרי שפיות סגי. ולפלוגי בדופן המפסיק בין ב' החללים. אלא ודאי דבדופן המפסיק ובחלול האמצעי פליגי דלרבנן כל שמשפה פנימי ולפנים טהור. ולר"י חולקין החלול האמצעי. ואמצעית דנקט לאו דוקא ואריוח קאי וכדאמרן. וגם בפירש הגאון רב"א זצוק"ל משמע כדברינו: