הַכַּדּוּר וְהָאִמּוּם וְהַקָּמֵעַ וְהַתְּפִלִּין שֶׁנִּקְרְעוּ, הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן, טָמֵא. וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן, טָהוֹר. הָאֻכָּף שֶׁנִּקְרַע, הַנּוֹגֵעַ בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְחַבְּרוֹ:

הכדור. פלוט״א בלע״ז:

כדור. הוא הכדור ישחקו בוי ואימום. הוא דפוס של מנעל: וקמיע ותפילין ידועים. ואלו המנויין כולן חיצוניהן מעור ובתוך הכדור סובין או מוכין וכן האימום ובתוך הקמיע והתפילין בתים הכתובות בו. ואמר כי כאשר הכלי נגע במת והיה זה הכלי אב הטומאה אחר נקרע העור הנה אשר יגע בדבר אשר הוא תוך העור טהור לפי שאינו מעצם הכלי ולא מחובר אליו: ואוכף. הוא דמיון המרדע מפורסם הצורה וירכבו עליו:

הכדור. ישחקו בו. הרמב"ם. וכ"פ הר"ב ריש פכ"ח:

והאמום. פי' הר"ב דפוס של מנעל כו'. ופיו תפור [ובו] עושים המנעל כמו שעושים רצענים שלנו בדפוס של עץ. הר"ש. והוא לשון רש"י סוף פרק ז' דסנהדרין:

מפני שהתפר מחברו. פי' שתופר המוכין עם העור כדי שלא ישמטו אנה ואנה מתחתיו כשרוכב על האוכף דומיא דתפירת הבגד שממלאין במוך וצמר גפן בין תפירה לתפירה שזכר הר"ב במ"ד פט"ז דשבת שרגילות גם כן לחבר המוך בתפירות עם הבגד עצמו. כנ"ל. ולשון מהר"ם נ"ל אע"ג דכדור ואמום כמו כן תפורים מכל מקום רגיל הוא להוציא מה שבתוכן לפעמים להכי אין התפר מחברו כי הכא. ע"כ: