כֵּלִים כ׳ · ז׳

התורמל כיס שהרועה תולה בצוארו. ונותן לתוכו מאכלו וחפציו שיצטרך להם כל היום בהיותו בשדה:

כל זה פירשתי ע"ד הר"ש דמוקי לבבא זו שניקבה בכמוציא רימון. וקבעה בכותל כשהיא נקובה. וכך כתב גם הרמב"ם (פכ"ו מכלים ה"ח). אבל אי"ל דבעריבה שלימה מיירי. ורק שעשה תחלה לאבוס בהמה. ליתא. דא"כ ל"ל דקאמר ועשאה. הול"ל אבוס בהמה שמחובר בכותל. וגם אי"ל דהאי עשאה אדלעיל קאי. דהיינו בעריבה שניקבה. והאי עשאה ר"ל שחזר וסתם הפחת ג"כ ליתא. דאי בשסתמה. הרי משסתמה כלי מעליא הוה כמעיקרא. דרק לענין צמיד פתיל בכ"ח תיכף כשינקב במוציא רימון לא מהני סתימה בטיט. מדהו"ל כאוכלין שגבלן בטיט (כתוס' שבת צו"א ד"ה לעיל) אבל שאר כלים שסתמן יפה או אפי' כ"ח כשסתמן בזפת. מהני שפיר שיחזור להיות כלי לק"ט להבא. ורק טוי"ש נתבטל ממנה דפנים חדשות בא לכאן (כעירובין כ"ד א') ואי דקמ"ל דאע"ג שקבעה בכותל מק"ט. גם הא פשיטא. דלבטל טומאה מכלי שלם צריך שיבנה עליו (כלקמן מ"ה). אמנם אי קשיא הא ק"ל אהך מתניתין. אמאי אבוס יקב"ט. הרי תשמישי בהמה אמק"ט וכלעיל (רפי"ב) וא"ל דעכ"פ ביש להן ב"ק אפי' של בהמה מק"ט. וכדתנינן (פי"ז מט"ו) העושה ב"ק מ"מ מק"ט. ליתא. דהרי סנדל בהמה של מתכות אמרינן בי' (שבת נ"ט א') דלהכי מק"ט מדשותה אדם בהן מים במלחמה. משמע להדיא דאי לאו הכי אע"ג שיש לו ב"ק אמק"ט. וא"א נמי לומר דדוקא טבעת שהוא תכשיט בהמה וכלים אמק"ט. אבל שאר כלי בהמה מק"ט. ליתא. דהרי רש"י (בשבת נ"ט א') כ' בד"ה סנדל בהמה. שהוא עשוי שלא תתנזק בפרסותיה. ושם מיד בסמוך כ' רש"י וז"ל אי משום בהמה. הרי אין תכשיט לבהמה. עכ"ל. אלמא דתכשיט לאו דוקא. אלא כל דבר שצריך להבהמה תכשיט קרי לה. וכ"כ אמרינן שם בש"ס. הנפ"מ בין הטעמים דקאמר התם למה הסנדל יק"ט. דהיינו במאוס. וא"כ הרי גם במאוס שאינו קישוט. ואפ"ה תכשיט קרי לה ואינו מטמא. וכ"כ מוכח נמי דהרי תכשיטי בהמה וכלים בחדא מחתא מחתינהו תנא לעיל (רפי"ב) והרי בפירוש אמרינן לעיל (פט"ז מ"ז) דתשמיש כלי אמק"ט. וא"כ ה"נ תשמישי בהמה. אף שאינן לה לתכשיט. ודוחק לומר דאבוס שאני מדמשתמשת נמי לאדם. להאכיל בה לפועלים (כנדרים מ"א ב'). אלא י"ל דהא דכלי בהמה אמק"ט. היינו מה שאפשר לה בלעדי הכלי ההוא. ועושה לה רק לנוי (כלעיל פי"ד מ"ה) או לנחת רוח לה. או כדי להצילה מנזק (כסנדל בהמה וכדומה). אבל כל כלי שעושה האדם לצורך תשמישו בה. שפיר הו"ל כלי תשמיש אדם. וכי משום שגם הבהמה משתמשת בה מגרע גרע. אלא מק"ט כשאר כלי תשמיש של אדם. וכן מבואר בש"ס חילוק זה (בשבת נ"ב א') דמקשי הש"ס אמאי טבעת שבשיר בהמה מק"ט. הרי הו"ל תשמישי בהמה. ומתרץ רב יוסף דה"ט משום דאדם מושך בהן לבהמה. הרי מבואר הדבר דגם כלי בהמה שיש בהן צורך לאדם מק"ט. ומה"ט נמי אמרינן התם דמקל ודרבן מק"ט. מדנצרכים לאדם להשתמש בהן לבהמה. וכ"כ אמרינן לעיל(פי"ט מ"ג) דמזרון שהוא חבק לחמור מק"ט. והיינו ע"כ מדהוא לצורך אדם לחגור המשא על החמור. וגדולה מזה מצאנו. דאפי' מלבושי בהמה ממש. כעול ואינך דחשיב לעיל (פי"ד מ"ד) כולן מק"ט. וע"כ הטעם. משום דאדם משתמש בהן לבהמה. הו"ל כשאר תשמישי כליו של אדם. א"כ ה"ה וכ"ש אבוס. שא"צ לבהמה כלל. שהיא יכולה לאכול המספוא. אם יהא מונח ע"ג קרקע ממש. ורק האדם עושה אותה לצרכו שלא יתפזר המספוא א"כ לתשמיש האדם הוא עשוי ושפיר מק"ט. ומה"ט גם קלוסטר בר"פ מק"ט. ועי' מ"ש שם בס"ד: