מַחֲצֶלֶת שֶׁעָשָׂה לָהּ קָנִים לְאָרְכָּהּ, טְהוֹרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה כְמִין כִי. עֲשָׂאָם לְרָחְבָּהּ וְאֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים, טָהוֹר. נֶחְלְקָה לְרָחְבָּהּ, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. וְכֵן הַמַּתִּיר רָאשֵׁי הַמַּעֲדַנִּין, טְהוֹרָה. נֶחְלְקָה לְאָרְכָּהּ וְנִשְׁתַּיְּרוּ בָהּ שְׁלֹשָׁה מַעֲדַנִּים שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים, טְמֵאָה. מַחֲצֶלֶת, מֵאֵימָתַי מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. מִשֶּׁתִּקָּנֵב, וְהִיא גְמַר מְלַאכְתָּהּ:

כריתית. שק של עור קטן:

כבר ידעת שהמחצלת היא המחצלת העשויה בקנים וחבלים והדומה להן ויטמאו במשכב הזב לפי מה שבארנו בסוף י"ז מזו המסכת ואמר בכאן כי כאשר משך הקנים על אורך המחצלת שהיא אינה ראויה אז למשכב והוא אמרו טהורה וחכ"א עד שימשוך הקנים עליו משלשה צדדים על דמיון הכ"ף והוא אמרו כמין כי ואז תהיה טהורה ולא תטמא במשכב הזב ורוצה בכאן באמרו כמין כי כמין כ"ף יונית כמו שבארנו במנחות [צ"ל דף עד ע"ב ושם בפי' המשנה באר כמין כף יונות שהיא כן ותחסר הצורה.]. (כד) וכאשר משך הקנה על רחבה והיו הקנים קרובים אין בין האחד והשני ד' טפחים אשר הוא שיעור מקום ואין ראוי לישב בין כל שני קנים מהן הנה היא טהורה שאלו הקנים ימנעו הישיבה עליהן ויוציאוה מגדר המשכב וכאשר נחלקה לרחבה אמר רבי יהודה שהיא אז לא תטמא במשכב הזב כאשר נשברו הקנים שלה בחצי: ראשי מעדנים. הן קצות הקשרים הגדולים אשר יקשרו בקצות החבל אשר יארגו בם המחצלאות ויחבר הקנים או האמרינש שלה קצתם עם קצתם וכן הוא פירוש פסוק (שמואל א ט״ו:ל״ב) וילך אליו אגג מעדנות פי' מקושר הידים וזה נגזר מאמרו (איוב ל״ח:ל״א) התקשר מעדנות כימה וכאשר התירו קצות החבל הנה כבר נשרו כולן ושבו בדמיון קנים מפורדים ולזה לא תטמא במדרס הזב: ואם נחלקה על ארכה. ושבה חלקה אם נשאר ממנה ברחבה ששה טפחים ויהיה עליה שלשה החבלים מקושרים הקצוות (כזה) הנה כן יטמאו במדרס הזב ואם נשאר ממנו פחות הנה הן לא יטמאו ובתוספתא אמר ואם מתחלה עשאה לכך אפילו פחות מכאן טמאות ואמנם זה השיעור הנזכר בכאן הוא בשירי מחצלת וכבר בארנו שהקנוב הוא חתוך הקצוות היוצאין מהאריגה והנה היא תטמא במשכב הזב ואין הלכה כר"י והלכה כחכמים:

כמין כי. פי' הר"ב כי יוונית כמין כ"ף הפוכה ולכאורה נראה שצ"ל כפופה וכלומר לאפוקי כ"ף פשוטה [*שהרי] במנחות פרק ו משנה ג כתב הר"ב כמין כי יוונית שהיא כמין ט שלנו כהפרש גודל מן האצבע [*אבל ראיתי שתי אלפא ביתא של היוונים האחת גדולה ומרובעת. והאחת קטנה והאות העשרים שבקטנה היא קרובה בצורתה לטי"ת שלנו שצורתה של האות ההיא כזה? ט אך בהגדולה האות השש עשרה היא כזה? ח ולפי זה אין להגיה בלשון הר"ב אך שתי תשובות בדבר הא' למה לו לומר כמין כ"ף הפוכה הל"ל כמין חי"ת. הב' דהשתא דבריו דהכא ודמנחות סתרי אהדדי שזו דלעיל יש לה כמו שולים מתחת ואין לה גג וזו דהכא יש לה גג ואין לה שולים ומיהו בתשובה הראשונה יכולני לומר שבימי הר"ב לא היו נוהגין לכתוב הח' אלא כזה ? וכן עדיין סופרי זמנינו כשכותבין בכתב שקוראין כתיבה תמה עושין החי"ת בזו הצורה דוקא]:

[*והיא גמר מלאכתה. וכן העתיק הרמב"ם בפ"ה מה"כ ולכאורה ק"ל דל"ל למתני הכי דהא בכ"מ שנשנה המלאכה שבה מיתטמא הכלי טעמא לפי שבו נגמרה מלאכתו ויש לי לומר דבמחצלת יש שעושין עוד מלאכות אחרות אחר זו המלאכה וה"א דעדיין לא נגמרה מלאכתה מקרי קמ"ל דומיא דאשכחן במטה ועריסה דברפט"ז. כדפי' הר"ב שם]: