כֵּלִים כ׳ · ד׳

עֲרֵבָה גְדוֹלָה שֶׁנִּפְחֲתָה מִלְּקַבֵּל רִמּוֹנִים, וְהִתְקִינָהּ לִישִׁיבָה, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, עַד שֶׁיְּקַצֵּעַ. עֲשָׂאָהּ אֵבוּס לַבְּהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁקְּבָעָהּ בַּכֹּתֶל, טְמֵאָה:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה כֵּלִים כ׳ ד׳, מתוך מסכת כֵּלִים שבסדר טהרות. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

הרי אלו טמאים מדרס. דכל הני עבידי נמי לשכיבה:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

עד שיקצע. עד שיחתוך קצוותיה וישוה אותם לישיבה ויהיה שם מעשה. אולם מחשבה לבד הנה לא תועיל בה ואחר זה השווי תהיה ראוי למושב: אע"פ שקבעה בכותל טמאה. ר"ל בטומאת שרץ לפי שהכלי אשר יקבל טומאה כפי צורתו כאשר נקבע בכותל או בארץ הנה הוא יקבל טומאה כמו שהוא לפי דעת חכמים כמו שהתבאר מדעתם בט"ו מזאת המסכתא גבי דף של נחתומים וכן בסוף חגיגה (דף כז.) והלכה כחכמים ואמנם יהיה המחובר לקרקע כקרקע ולא יקבל טומאה אצל חכמים כאשר נעשה זה הדבר מתחלתו בקרקע או נעשה לשמש את הקרקע כמו שקדם:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

עריבה גדולה. יתירה מתשעה קבין. הר"ש וכ"כ הרמב"ם בפכ"ו מה"כ:

[*רבי עקיבא מטמא וחכמים כו'. וכה"ג פליגי בפ' כ"ז משנה ה]:

אע"פ שקבעה בכותל. כתב הר"ב ולא אמרינן כו'. או שנעשה כדי לשמש את הקרקע. וכן בפ"ח מ"ט [גבי פורנא]. עיין מ"ש במשנה י פ"ו דמקואות:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · כֵּלִים כ׳ ד׳

א׳
שנפחתו הרי אלו טמאים מדרס ר"ל אף שנפחת ונתבטל הב"ק שלהן. אפ"ה מדלא בטל הישיבה שע"ג. מק"ט מדרס עדיין. ולא דמי לתיבה שפתחה מן הצד [פי"ט מ"ט] דקיי"ל כרבנן דמדבטל העיקר בטל הטפילה. התם שאני שהישיבה ע"ג תיבה באמת רק טפל היה. אבל הכא מתחלה מיד נעשה לב' התשמישין. ואע"ג דמשפלת ג"כ נעשה לב' תשמישין ואפ"ה ס"ל גבה בטל העיקר וכו'. התם הישיבה שע"ג והתשמיש שבתוכה שייכי אהדדי. דכשמנהיג הזבל שבמשפלת. צריך המנהיג לישב ע"ג. ולפיכך שפיר הו"ל הישיבה טפל להנהגת הזבל. וכשבטל זה בטל גם זה. אבל הכא אין הישיבה שע"ג המרצופין צריך לתשמיש שבתוכן. ולפיכך לא מחשב הישיבה טפל לתשמיש שבתוכן. מיהו תנא הכא שנפחתו שמק"ט מדרס. וכ"ש כשהן עדיין שלמין. והא דלא נקט שיעורא בהנך. כדנקט בקלוסטרא ואינך דבסיפא. י"ל דה"ט משום דהנך גדולים הן. וגם שיעורן ידוע:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

תפארת ישראל - בועז · כֵּלִים כ׳ ד׳

א׳
וכך כ' הר"ש כאן. אולם הר"ב כתב שהקלונס קבוע בארץ. ותמוה דא"כ בשלמא ברישא ל"ק כיון שהקלונס מחובר בקרקע היאך יק"ט הדיוסטר שמחובר בהקלונס. די"ל דכיון דגם כשחיבר הדיוסטר להקלונס אכתי חזי הדיוסטר לתשמיש קמא. להכי אין הדיוסטר נחשב כמחובר לקרקע. מדהו"ל כקבעו ולא בנה עליו (לקמן מ"ה) אבל סיפא קשה. דקאמר בשעשה בקלונס עצמו דיוסטר. אז גם הקלונס מקבל טומאה. ואמאי והרי הקלונס ודאי מחובר לקרקע הוא. וצ"ע:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913