כֵּלִים י״ז · ה׳

שעורן באגודות של ירק בשמוציא הנקב האגודה:

ונ"ל דלהכי יחדו להאמה של כלים צד צפון. משום דכלים קדישי טפי מבנין (כמעילה י"ח ב') וצד צפון שבמקדש ג"כ היה קדוש טפי לענין שחיטת קדשי קדשים (ועי' מ"ש בס"ד בפירושינו מדות פ"א מ"ה). ונ"ל עוד דהא דמחזירין בזה ובזה בגדולה. לא שבאמת היו הכלים והבנין במדתם יתירים מאמת בינוני. דא"כ הרי לא עשו הכל בהמדה שאמרה התורה. והרי כתיב הכל מיד ד' עלי השכיל (כזבחים ס"ב א') והיה אסור לשנות. אלא ה"ק שחשבו עם האומנין שכרן לא לפי אמות בינוני שעשו. רק לפי האמות הגדולות שהיו בחומה שבנו. ונוטלין דקאמר ר"ל פוסקין. וה"ה שהיו יכולים להתנות עם האומנין כמה יקבלו בעד כל אמה שבכלי פחות חצי אצבע. ובבנין בעד כל אמה שבו פחות אצבע. והאומנים יעשו בזה ובזה אמות בינונית. וא"כ לא היו צריכין במקדש רק אמה אחת בינונית. דהרי רק בהתנאי שהתנו עם האומנים יהיה חילוק בין כלים לבנין. ואעפ"כ עשו כן כדי שלא ישכחו מלהתנות כן. תדע דהרי בכל דוכתי קיי"ל דבידי אדם אפשר לצמצם (עי' תוס' חולין כ"ח ב') והכא חששו שמא אעפ"כ יטעו בכמלא נימא. אע"כ דחששו מאד לאיסור מעילה. אמנם ק' מ"ש חשש מעילה טפי מחשש שמא לא עשו כפי המדה שצותה התורה. א"כ לא קיימו המצוה כלל. ואת"ל התם א"א. לעשות תיקון לזה. אמרינן דלא נתנה תורה למה"ש (קדושין נ"ד א') אבל לענין מעילה הרי יכולין לצדד החשש ע"י התנאי. עכ"פ ק' מה הועילו חכמים בתקנתן. הרי עכ"פ אפשר שיהנו מהקדש בשיעשו דופן הכלי דק קצת יותר מהראוי. ומ"ש ההנאה מעובי הדופן או מהמשך הדופן. וצ"ל שבאמת התנו עמהן ג"כ כמה ישקלו הכלים. כאשר באמת הוצרכו לעשות כן בכלי זהב קטנים שלא היה בהן מדה קבועה. כגון מזרקות וכוסות וכדומה. וגם בהן החזירו במשקל יותר ממה שהתנו:

תוי"ט ד"ה של משה. לפי מדת ארכו של משה כו'. ע"ש ברש"י דלשונו אינו כן. רק הר"ב ז"ל הוסיף זה על דבריו לתוספת ביאור. ובמחכ"ת דזה דבר שא"א לשמוע דהרי משה היה גבהו עשר אמות ואמתו היה לפי ערך גבהו ואין זה בינונית. עי' מנחות (צח). וגם אישתמיטתיה שרש"י נשמר עצמו בבכורות (מד) וז"ל שם בד"ה באמה והא דאמרן אחת יתירה על של משה ח"א לא בשל משה ממש כו' אלא על אותה של קדש שתיקן משה:

ד"ה כדי. ל"ד דהקדש ש"מ שחללו על ש"פ מחולל. לפמש"כ התוס' בתמורה (כז ב) ד"ה לא דדין זה אינו אלא בבעה"ב הפודה הקדש שלו אבל גזבר כו' ע"ש א"ש לשון מעילה כפשטיה. ומש"כ התוי"ט ולמאי דתנינן כו' מעיקרא לקול"מ. תמוה דמ"מ מעילה לית בהו רק דצריך להשלים המותר. וזהו ג"כ כוונת התוס' במש"כ אלא שלא היו רוצין היינו משום הא דוצריך לעשות דמים: