הברזל אשר ידמה לכלכל אשר תסובב על פי הבהמה היא אשר תקרא פרומביא והאומנים אצלנו קורין אותו אלומם ועקרב שלו הוא קצה הברזל אשר יכנס בפי הבהמה ויכה בחניכין שלה ולו קצה דומה לעקרב ויקראוהו האומנין הלשון: ולחיים. הן הברזילין אשר ימשכו על לחיי הבהמה וזה כלל כאשר יתקבץ הוא הרסן והלכה כחכמים:
נחלת הכלל
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17
ולחיים טהורים. פי' הר"ב דתכשיט בהמה נינהו. ותכשיטי בהמה וכלים אין מקבלים טומאה. כדתנן בריש פרק דלקמן:
וחכמים אומרי' אין טמא אלא עקרב. צריך עיון. חכמים היינו תנא קמא:
כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו דהיינו שאין לו שם לווי. כגון סכין. מגל. מקדח. דכל כה"ג בשמו לבד ניכר שהוא כלי בפ"ע המיוחד לתשמיש אדם. ולהכי חשיב ומק"ט. לאפוקי ביש לו שם לווי. כגון צד הרחב שבחצוצרה שנקרא קב [כלקמן משנה ז'] והרי גם מדה נקרא קב. וגם הקטע יוצא בקב שלו. וכ"כ ענפי מנורה שנקראים קנים [שם] והרי גם הגדולים באגם נקראים קנים. לפיכך צריך לכל אחד שם לווי. כגון קב חצוצרה. קני מנורה. ומשום הכי אמק"ט. מפני שהם רק מקצת כלי. ואע"ג שאינן תשמישי כלי. רק הן מגוף הכלי בעצמו. אפ"ה מדע"י שם לווי שלהן ניכר שהן רק מקצת כלי אמק"ט רק כשמחוברין יחד כל חלקי הכלי [עי' רמב"ם פ"ט מכלים ה"ב. והראב"ד שם כ' דלא אתא לאפוקי רק כסויי כלים וחפויי כלים. וכ"כ גם הרא"ש הכא. ולא זכיתי להבין. דא"כ מ"ש כלי מתכות דנקט. הרי כל כסויי כלים טהורין [כפ"ב מ"ה] וכל חפויי כלים טהורין [כסוף פט"ז] וכל תשמישי כלים טהורים [פט"ז סמ"ז] אבל לרמב"ם לא קשה. דמדס"ל דהכא רק בפשוטי כלי מתכות מיירי דבשאר כלים טהורים לגמרי. להכי קאמר הכא דגם כלי מתכות דוקא ביש לו שם בפ"ע מק"ט ולא כשהוא חלק מכלי]:
ונ"ל דקמ"ל ברזל טהור. אע"ג דהו"ל מין במינו דלר"י לא בטל. אפ"ה כשהרוב מברזל טהור טהור. משום דגם לר"י מין במינו יבש ביבש בטל (כתוס' זבחים ע"ג א' ד"ה ר"י). והדר נקט חלמא. דלא מיבעיא ברישא דברזל שחוק הטהור ודאי לאו מק"ט הוא. אלא אפי' חלמון ביצה שהוא מאכל ובר קבלת טומאה. להכי סד"א שאפי' הרוב שבתערובות מן חלמון הטהור. עכ"פ מדהוא בר קב"ט. גזרו בו רבנן שיחזור הברזל המעורב בו לטוי"ש ואף שהוא המועט. קמ"ל. והדר נקט גללים. דאף דגללים אמק"ט כלל ולהכי סד"א אף שהברזל השחוק רוב. אפ"ה כיון שכשנסיר פרורי הגללים מבין חלקי הברזל השחוק בשעה שיהיה כבר כלי יחד. לא יהיה כלי שלם לפיכך לא יק"ט. קמ"ל. ורבותינו פירשו דבבא זו לא איירי בטוי"ש. רק מיירי בעירוב חלמא. והיינו טיט עם גללים. ועשה כלי מהתערובות. ולפ"ז צ"ל דוכן דנקט תנא. היינו דר"ל דגם בהא אזלינן בתר רובא דלק"ט. וכן כתב גם הר"ב. והתימה עליו. דבסיפא בקלוסטרא שוב פי' דאיירי בטוי"ש. וק' א"כ למה פתק תנא ושדא בבא דחלמא בינייהו דלא איירי בטוי"ש. והן אמת דלדינא אין נפ"מ כלל בין פירושינו לפי' הר"ב. דלכל הב' פירושים בין בהא ובין בהא אזלינן בתר רובא. אלא דמלבד קו' הנ"ל לפי' רבותינו ק' נמי לשון וכן דנקט תנא. דיותר יתיישב לפי פירושינו. וגם זה אמת שבהתוספתא פ"א דב"ק במכילתין מצינו דין זה שפירשו רבותינו במשנה. ואעפ"כ אין הכרח שנפרש משנתינו כן. ובפרט דלא מסתבר דאיירי משנתינו בזה וגם כבר נשמע מבבא דברזל טמא עם טהור ועיקר מקומו במכשירין (פ"ב):
