עֵרוּבִין ז׳ · ט׳

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּתְחִלַּת עֵרוּב. אֲבָל בִּשְׁיָרֵי עֵרוּב, כָּל שֶׁהוּא. וְלֹא אָמְרוּ לְעָרֵב בַּחֲצֵרוֹת אֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ אֶת הַתִּינוֹקוֹת:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה עֵרוּבִין ז׳ ט׳, מתוך מסכת עֵרוּבִין שבסדר מועד. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

א"ר יוסי בד"א בתחילת עירוב כו':וזה העיקר שזכר שלא אמרו לערב בחצרות אלא שלא לשכח את התינוקות אמת לפי שהנערים הקטנים אינם יודעים מה שנגמר בין אנשי המבוי מן השתוף והוצרכנו לעירוב חצירות אע"פ שהם משתתפין במבוי כדי שלא ישכחו התינוקות במבוי תורת עירוב. ואין הלכה כרבי יוסי:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

אמר ר' יוסי כו'. כתב הר"ב דאין הלכה כר' יוסי וכ"פ הרמב"ם ואם כן חלוקין עליו חביריו דהלכה מכלל דפליגי. וכן נראה דתנא דמתניתין ז' הוא דפליג דלר"י אין אנו צריכין להוסיף ואין לומר דר"י מיירי שנתמעט קודם שנכנס שבת ראשון דהא ודאי שאם עדיין לא בא שבת שלא נעשה בו מצותו שלא יקרא שיור. וכן פי' הר"ר יונתן בהדיא בדר' יוסי שנתמעט משעורו משנכנס שבת ראשון. ואין צריך להוסיף עליו אפילו לשבת הבאה. ולעיל פי' נמי הכי וכמ"ש שם. ולא קשיא לישנא דאר"י ולא ר' יוסי אומר דלפי האמת הרי הוא חולק ות"ק לא ס"ל כותיה. מ"מ איהו דקאמר בד"א כו' בלשון פירוש הוא אומר כאילו הוא בא לפרש ולא לחלוק וזה לפי שסבור הוא דת"ק יודה לו לפירוש זה שבדבריו. וכאומר דבריך בכך אמורים הלכך תני ליה המסדר נמי בלישנא דלאו לאפלוגי ולא רבי יוסי אומר אבל לפי האמת פליגי ועיין בסוף פירקין. [*ובמשנה ו' פ"ח דעדיות] ובטור סי' שס"ח פוסק כר"י ונראה דסבירא ליה דלפרושי אתא ולא לאפלוגי כדתנן אר"י. אבל קשה דלמאי תנן לעיל דמוסיף דלמאי ירצה להוסיף. וי"ל דירצה להוסיף כדי שאם יכלה גם זה הנשאר שיהיה לתוספת זה דין עירוב כבראשונה. וקמ"ל דרשאי להוסיף ודינו דין עירוב הראשון וא"צ להודיע:

ולא אמרו כו'. כתב הר"ב הלכך מקילינן כו'. וכ"כ רש"י והיינו דשעורו דתנן קאי אתרווייהו אמבואות ואחצרות וכדפירשתי לעיל בשם הר"ר יונתן. וכתב עוד הרר"י וה"ה בשיורי שיתוף כשהעירוב קיים ע"כ. ולטעמיה אזיל דס"ל דטעמא דאין סומכין על עירוב במקום שתוף נמי משום שלא תשתכח הוא וכמ"ש בשמו פרק דלעיל משנה ח'. אבל לפירוש הב"י שכתבתי שם דוקא קאמר ר' יוסי בעירובי חצירות אבל לא בשיורי שתוף והיינו דנקט עירוב והא אנן בשתוף קיימינן אע"ג דהוא הדין לעירוב מ"מ עיקר משנתינו בשתוף. אלא דבשתוף אין הדין כן הלכך איצטריך למנקט מאי דמייתינן בה"ה ועיין במשנה דלקמן מה שאכתוב שם בס"ד:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · עֵרוּבִין ז׳ ט׳

א׳
גבוה עשרה ורוחב ארבעה אפי' בפחות מרוחב ד' הוה מחיצ', רק משום סיפא נקט רחב ד' טפחי', דבפחות מד"ט הוה מקום פטור, ומותרי' להוריד ממנו לבתים:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913

רש״ש · עֵרוּבִין ז׳ ט׳

א׳
במשנה אבל בשירי עירוב כל שהוא. רש"י פי' אין צריך להוסיף [ור' יוסי פליג את"ק] זהו הגהת רש"י ואולי מצא כן בס"י [אאה"ל כפי עדות הרב בעל ד"ס ז"ל לא נמצא כן לא בכל הדפוסים הישנים ולא ברש"י כ"י] ועי' תוי"ט שהכריח זה מדקאמר ת"ק נתמעט האוכל מוסיף כו'. דלר"י אין צריך להוסיף (ולפירוש רש"י כאן בהא דול"א לערב בחצרות כו' אין הכרח דא"ל לת"ק איירי בשתופי מבואות. אכן לפירוש רש"י לעיל (מ"ו ב') וע"ש בתוס' יש מקום לדבריו) וכתב עוד ואין לומר דר"י מיירי קודם שבת ראשון כו' ותמוה דכלפי לייא. ונראה דט"ס הוא וצ"ל דלר"י מיירי כו' (ור"ל הרישא דנתמעט מוסיף) דהא ודאי כו' עד לשבת הבאה (כ"ז שייך להו "אין לומר" להכריח דדברי ר"י אינם רק לאחר שבת ראשון ולכן היה מקום לומר דרישא מיירי לדידיה קודם שבת ראשון) דהא לעיל פי' נמי הכי כצ"ל (ור"ל דברי ת"ק בנתמעט האוכל פי' נמי דהיינו מע"ש השני כמו שהביא שם בשם הרר"י) ונ"ל משום דא"א לפרש קודם שבת הראשון דא"כ אפילו כלה לגמרי נמי כיון דעדיין לא הועיל כלום הוה כמו שמערב בתחלה דמאיזה מין שירצה יוכל לערב כסברת ר"נ בגיטין (סוף ס"ג) ע"ש. ובזה יש לדון קצת. [ועי' בנמוקי הגרי"ב]:
נחלת הכלל · Vilna Edition