עֵרוּבִין ז׳ · ב׳

ארבעה על ארבעה טפחים:

אב"י כך פי' הר"ן מימר' דר"נ בש"ס. דעי"ז ניחא תשמישתא. וק"ל מפסחי' (ד"ח א') דאמרי' הא בעלאי דאין נוח תשמישתן והביא הטור (א"ח תל"ג) בשם הירושל' דלמעל' מי' לא ניחא תשמישתא ואת"ל דהירושל' דהתם פליג אר"נ דהכא. ויהי' באמת סיעתא מהכא לטור התם דפליג אירושל' ; עכ"פ ק"ל אמאי כ' הטור דבמקום שאין יד האדם מגעת א"צ בדיק'. מסתמ' הכוונה מבלי שצריך לעמוד אספסל. וק' הרי הכא משמע דאפי' גבוה הרבה ניחא תשמישתא מקרי ונ"ל דדוקא בבדיקת חמץ דמשערין בתשמיש דלעבר. אם כבר השתמש שם תוך ימות השנה. וכיון שא"א שישתמש שם מבלי ספסל או סולם. אינו מצוי שישתמש שם. ולהכי א"צ בדיקה. דכל שאינו רגיל א"צ בדיקה (כרמג"א תל"ג סק"ז); משא"כ הכא אין משערין על זמן העבר. רק על להבא. והרי יכול להשתמש כך. (ונ"ל ראי' לבני הרב המאה"ג שליט"א דהרי לול שבעליי' בש"ס [דע"ו ב'] א"צ אפי' סולם ארעי להתירן ; ובחמץ דוקא ביש ודאי כבר בשמי קורה צריך להורידו דדלמא נפל ואתא למיכלי'. (כפסחים ד"י ע"ב) אבל ודאי לא ס"ד שיצטרך לבדוק בשמי קורה):

בתוי"ט ד"ה נפרצה הכותל כו' ונשאר מהכותל משהו כו' או מצ"א לבדו וכו'. בקיצורו נתן מקום לטעות דמצד אחד נמי סגי במשהו וז"א דמצ"א בעינן רחב ד"ט וכן סיים הרר"י: