אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בִצְדוֹקִי אֶחָד, שֶׁהָיָה דָר עִמָּנוּ בְּמָבוֹי בִּירוּשָׁלַיִם, וְאָמַר לָנוּ אַבָּא, מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים לַמָּבוֹי, עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֵר, מַהֲרוּ וַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם בַּמָּבוֹי עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם:

הרי זה אוסר עליו. לטלטל מביתו לחצר, עד שישכור ממנו רשות שיש לו בחצר:

אמר ר"נ מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו כו':פירוש צדוקי הוא מיוחד לצדוק תלמיד אנטיגנוס איש סוכו והוא היה ראשון לכופרים בתורה ועוד אבארנו במקומו [אבות פ"א מ"ג] והיה רבן גמליאל סובר שאינו כנכרי והביא ראיה מזה המעשה ונחלקו ר' מאיר ור' יהודה במאמר רבן שמעון אביו של ר"ג איך היה. ר' מאיר שאמר המאמר הראשון אומר כי זה הצדוקי ביטל להם רשותו ואמר ר"ש מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי כדי שתתקיים לכם חזקה במבוי בתשמיש וכשיוציא הוא אח"כ לא יאסור עליכם התשמיש כי העיקר אצלנו מי שביטל רשותו ואח"כ נשתמש במזיד הרי בטל מה שעשה מבטול רשותו ואוסר עליהם [*אולי צ"ל אם לא קדמו] אפילו קדמו אותם שביטל להם רשותו ומפני זה צוה להם רבן שמעון שיקדימו אותו בתשמיש ונפקא לן מינה שהוא כישראל הלא תראה כי בישראל בטל רשותו ורבי יהודה אומר כי רשב"ג דברו היה בערב שבת כי הוא אמר לאנשי המבוי עשו צרכיכם במבוי עתה עד שלא יצא היום ויאסור עליכם כלומר קודם הכנסת שבת ויראה מזה שהוא כנכרי. ופסק ההלכה כי כל בר ישראל מאיזה כת שיהיה אם הוא מחלל שבת בפרהסיא לא יעשו עמו עירוב ולא יבטל רשותו ושוכרין ממנו כנכרי ואם אינו מחלל שבת בפרהסיא ובתנאי שלא יהיה עובד ע"ז הרי זה ראוי שיבטל רשותו לנו אבל אינו נותן רשות אלא אם היה מודה בעירוב ר"ל מאמין בו ויתבאר לך מכל זה כי פושע ישראל כשאינו מחלל שבת בפרהסיא ולא עובד ע"ז מבטל רשות ואינו נותן רשות ולא שוכר וזהו הפסק האמתי:

שהיה דר עמנו במבוי. וביטל לנו רשותו. רש"י ורמב"ם:

והוציאו את הכלים. והחזיקו בו ושוב אע"פ שיוציא הוא לא יוכל לחזור מבטולו כיון שכבר החזקתם בו. והכי איתא בהדיא בגמ'. ואע"פ שאין זו החזקה כשאר חזקות שקרקע נקנה בה (כדתנן ומפורש במשנה ה' פ"ק דקדושין) אפילו הכי הקילו חכמים בה ותקנו כשאר חזקות כ"כ הר"ר יונתן. ולהכי אתי שפיר דבדברי ת"ק נקט והוציאו הכלים משום דלא בעינן אלא חזקה בעלמא משא"כ בדברי ר"י דגרס ועשו צרכיכם. דלדידיה כל צרכיהם הצריכו לעשות. והר"ב שכתב בדברי ת"ק ועשו צרכיכם שיטפא דלישנא נקטיה ולא דק. ובעצמו כתב בדברי ר"י שאמר לת"ק ולא עד שיוציא כליו כדקאמרת ש"מ דה"ג נמי בדברי ת"ק. ומ"ש הר"ב וחזר והוציא בין בשוגג וכו' רישא נקט וכמ"ש בס"ד לעיל ספ"ב:

רבי יהודה אומר כו' עד שלא יוציא. פי' הר"ב עד שלא יצא היום. בגמ' בברייתא עד שלא תחשך ופרכינן והא עד שלא יוציא תנן כלומר ופליג לומר דחזקה לא מהני ויוכל לבטל בטולו הראשון כשיוציא. ומשני אימא עד שלא יצא היום: