וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַתְנֶה אָדָם עַל הַכַּלְכָּלָה בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְאוֹכְלָהּ בַּשֵּׁנִי. וְכֵן בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בָרִאשׁוֹן, תֵּאָכֵל בַּשֵּׁנִי. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:

סומכוס אומר בחולין. דמידי דחזי ליה בעינן. וביין לנזיר לא פליג סומכוס, מפני שאפשר שישאל הנזיר על נדרו ויהיה היין מותר לו באותה שבת, אבל תרומה אי אפשר שתהיה ראויה לישראל, שאפילו ישאל המפריש התרומה עליה והרי היא כאילו לא הורמה, הרי היא חוזרת לטבלה ואסור לאכול ממנה עד שיחזור ויפריש תרומה אחרת, ואין מפרישין תרומה בשבת אפילו בין השמשות, הילכך לא חזיא ליה. ואין הלכה כסומכוס:

ועוד אמר רבי יהודה מתנה אדם על הכלכלה כו':העיקר אצלנו כי אסור להוציא תרומות ומעשרות ביום טוב ועוד יתבאר זה במקומו ודמיון מאמר רבי יהודה הוא זה אם יש לפניו ב' סלין מטבל וירמוז אל הסל האחד ויקרא אותו ראשון ויאמר ביו"ט ראשון אם היום חול שמותר להוציא בו תרומות ומעשרות זה הסל הראשון תרומה ומעשרות על הסל הב' ואם היום קדש אין בדברי כלום ולמחר יאמר אם היום חול זה הסל עצמו שרמזתי לו אתמול הוא תרומה ומעשרות על הסל הב' ויהיה מותר לאכול הסל הב' ואם היום קדש אין בדברי כלום ויהיה מותר לאכול הסל הב' ביו"ט ב' בהכרח לפי שאם יו"ט שני קדש תנאו ביו"ט ראשון קיים ואם היום הא' הוא קדש תנאו ביו"ט ב' קיים וכמו כן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני על זה הדרך כי אם הראשון קדש השני חול ותהיה מותרת לאכילה ואם יו"ט ב' קדש הראשון חול והחול הוא שהכין ליו"ט כאשר התבאר ויתפרש במס' ביצה וכל זה הוא לפי מה שסבר שהן ב' קדושות והשמיענו אלו הג' הלכות ללמדך כח סברתו כי הוא ישים אותם ב' קדושות לענין העירוב שאינו עושה שם מלאכה ולענין כלכלה ולא יגזור שמא יפריש ממנה תרומה באחד מן הימים וכן לענין ביצה לא יגזור שמא יאכל נולד ביום טוב והוא אסור כאשר יתבאר בביצה וכבר בארתי לך שהלכה כרבי יהודה באלו הדברים כולם אבל לא בב' ימים טובים של ר"ה לפי שהן קדושה אחת:

ועוד אמר ר"י כו'. וצריכא דאי אשמעינן בערוב בהא קאמר ר"י משום דלא קעביד מידי אבל כלכלה דמחזי כמתקן טיבלא אימא מודה להו לרבנן ואי אשמעינן הני תרתי משום דליכא למגזר עלייהו אבל ביצה דאיכא למגזר בה משום פירות הנושרים ומשום משקין שזבו (כדאיתא בשמעתא קמייתא דביצה) אימא מודה להו לרבנן צריכא. גמ'. [*ועיין בפ"ב מ"ה מ"ש שם בס"ד]:

מתנה אדם כו'. כתב הר"ב ולמחר הוא אומר כו' ואם היום קדש כו'. הכי תניא בגמ' וכתב הר"ר יונתן שלא הוצרכו לומר ביום שני אם היום קדש כו' אלא כדי שיתן אל לבו שהיום קודש ולא יזלזל במלאכה דדי היה לו שיאמר אם היום חול תהא זו תרומה על זו:

וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני. פי' הר"ב הראשון קדש כו' דאין הכנה לחול. עיין בפירושו לריש מס' ביצה:

ולא הודו כו'. פירש הר"ב דבב' ימים טובים של גליות מודים וליכא למימר מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולה יומא כדפסקינן בסוף פרק ג' דשבת דהתם ההיא יומא דשבתא דאסרינן ביה ודאי קדש. ובין השמשות הוא הספק אמרינן מיגו כו'. אבל הכא יום השני שבו ניקום ונאסר הוא עצמו הספק הלכך ליכא למימר מגו וכו':