עֵרוּבִין ג׳ · ד׳

חוץ מן המים ומן המלח. דלאו פרי מפרי הוא:

נתגלגל חוץ לתחום ונפל עליו גל או נשרף כו':נתגלגל חוץ וכו' עד כשר כבר ידעת כי המאמר באלו ההלכות כולם אינו אלא בעירובי תחומין וידעת כי שעת קניית העירוב ביה"ש וכשיגיע עת ביה"ש והעירוב מצוי ראוי לאכילה אין שואלין עליו אם נאבד לאחר כך ודע כי כשיניח אדם עירובו באיזה מקום שיניחנו כי יש לו ד' אמות במקום עירובו והוא באמצע הד' אמות ואמרם נתגלגל חוץ לתחום הוא שיתגלגל ברחוק ב' אמות ממקומו שהונח שם ואז יהיה חוץ לתחום ולא יהיה מותר לו להחזירו. ופירוש גמל וחמר כי זה הוא כמושך גמל וחמור וענין זה הדמיון כי המושך גמל וחמור אינו יכול ללכת האחד מהם מפני האחר כי הגמל אינו הולך אלא כשילך המושכו לפניו והחמור אינו הולך אלא כשילך המחמר אותו לאחריו ומפני זה כשילך האחד יעמוד השני ולא יוכל ללכת כמו כן זה שנסתפק בעירוב א"א לו ללכת למקום שעירב שמא נפסד העירוב מבעו"י ואינו עירוב וג"כ אינו יכול ללכת אלפים אמה לכל רוח כמו שהיה יכול מקודם שמא נפסד העירוב משתחשך ועירוב היה ביה"ש ואסור לו ללכת אלא למקום שעירב ודנו אותו לחומרא ואם עירב בדרך משל ללכת אלף אמה במזרח בלבד וג' אלפים במערב כאשר נבאר לפנים ונפל [ספק] בעירוב מה שנפל מן הספק אינו הולך במזרח אלא אלף אמה ובמערב אלפים בלבד. ור' יוסי ור' שמעון אומרים כי ספק העירוב כשר כי הם אומרים העמידו על חזקתו. ור' מאיר ור' יהודה אומרים כי תחומין של תורה לחומרא יהיה הדין בשבת והשמיענו נתגלגל שלא נשאר העירוב במקומו וכמו כן נפל עליו גל שנשאר במקומו הכל שוה או הפך אומרו נפל עליו גל שא"א להוציאו אלא אחר חפירה או נתגלגל שאפשר שישיבנו הרוח הכל שוה והשמיענו נשרף להודיענו כח זה הדין אצל ר' יוסי שהוא מכשיר אפילו נשרף שנעדר מהכל וכמו כן כך הדין אצל ר"מ שהוא מחמיר ואפי' היתה תרומה גדולה ונטמאת שהיא עומדת במקומה וכמו שהיתה אבל נסתפק בטומאתה אם נטמאת מבעו"י אם לא והלכה כר"י ור"ש:

נתגלגל חוץ לתחום. אפילו תחומים דרבנן ואפילו לרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו כו' מ"מ לא הוי עירוב [אע"ג דבין השמשות מצי למשקליה ואתויי] כיון דאם קנה שביתה במקום שנתגלגל העירוב היה עומד עתה חוץ לתחום ואין לו אלא ד' אמות הילכך תקינו רבנן שלא יהיה עירוב אלא כשהוא בתוך התחום. תוספות. ומ"ש הר"ב והוא שנתגלגל שתי אמות כו' הכי איתא בגמ'. וכתב הר"ר יונתן שיש לו ארבע אמות כנגד כל העיר שהוא מפסיד ולא דמי למי שיצא חוץ לתחום דאמרינן במתני' (ספ"ד) דאפי' אמה אחת לא יכנס דהתם אין ראוי לתת לו ארבע אמות יותר שהרי נתכוין לשבות בעיר שהיא עולה לו כד"א ואם יצא חוץ לתחום כבר הוא חוץ לתחום וחוץ לארבע אמות אבל הכא שהיה רוצה לעקור את עצמו מן העיר ראוי לתת לו במקום שמניח שם ערובו ד"א ששם הוא ביתו:

נפל עליו גל. כתב הר"ב והוא דבעי מרא וחצינא דהויא מלאכה. הכי איתא בגמרא ונראה לפרש דחופר בכלי והוא תולדה דחורש:

אם ספק ר"מ אומר הרי זה חמר גמל. משום דס"ל תחומין דאורייתא והא דמטהר בספק טומאה דאורייתא במשנה ז' פ"ה דטהרות התם תרי חזקות לקולא דהעמד מת על חזקתו שהיה חי והעמד הנוגע על חזקתו שהיה טהור והכא חדא חזקה איכא דהעמד תרומה על חזקתה אבל ליכא עוד חזקה ולומר העמד גברא על חזקתו שעירב. גמרא. ועיין פ"ה משנה ד':