כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים. כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד, וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים, הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר (ירמיה לא), קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ:

הרי אלו בכורים. וא״צ לקרות עוד שם אחר לקיטתן:

ענין המעמדות עוד יתבאר באור גמור במסכת תענית (פ"ד מ"ב) ומה שצריך לדעת בזה המקום כי בכל שבוע היו עושין מעמד אנשים ידועים מישראל ומתקבצים במקומותם להתפלל ולהתענות ולקרות בתורה וכשנשלם מעמד ראשון מתחיל השני ועל זה הסדר עשרים וארבעה מעמדות כחשבון המשמרות וכשמשלימין כולם חוזרין חלילה ועוד יתבאר כל זה שם וטעמו ומה שמתקבצין ולא היה הולך כל אחד בפני עצמו היה להדור כמו שכתוב (משלי יד) ברוב עם הדרת מלך ומה שהיו נמנעין מלהאסף אל הבתים מפני שהיו חוששים מאהל הטומאה:

כל העיירות שבמעמד. פירש הר"ב ישראלים היו שלוחי' וכו'. ועיין עוד בפירושו למ"ב פ"ד דתענית: