רמב״ם
רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12המקבל שדה מחבירו לשבוע אחד בז' מאות זוז כו': זה מבואר:
נחלת הכלל
בָּבָא מְצִיעָא ט׳ · י׳
הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁבוּעַ אַחַת בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז, הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן. קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ שֶׁבַע שָׁנִים בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז, אֵין הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן:
הטקסט מוצג עם ניקוד
על המשנה הזו
משנה בָּבָא מְצִיעָא ט׳ י׳, מתוך מסכת בָּבָא מְצִיעָא שבסדר נזיקין. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.
כל המפרשים
תוספות יום טוב
רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17השביעית מן המנין. כלומר חייב ליתן לו השבע מאות. ואף על פי שאין שנה שביעית שוה לשאר שנים לפירות. מכל מקום שבוע קאמר ולא תלה השוכר לפי השנים כמו בסיפא. נ"י:
נחלת הכלל
תפארת ישראל - יכין · בָּבָא מְצִיעָא ט׳ י׳
א׳
והיא בית השלחין קרקע עיפה ויבשה שאין די לה בגשמים וצריכים להשקותה, והיה בה מעין שעל ידה ישקה האריס בקלות:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913