הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּשְׁבָרָהּ, בֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שׁוֹמֵר שָׂכָר, יִשָּׁבַע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זֶה וְזֶה יִשָּׁבַע, וְתָמֵהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִין זֶה וָזֶה לִשָּׁבֵעַ:

או מטען. אומר שיתן להם זוז. יתר, ואינו נותן אלא מה שהתנה מתחלה:

המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין כו': ישבע שבועת התורה שלא פשע בה ויפטר ותמה רבי אליעזר בזה הדין ואמר איך יתכן שישבע בכגון זה שומר חנם ושומר שכר לפי ששומר שכר ואפי' לא פשע ושומר חנם גם כן אם היה אותו המקום שצוה לו שיעביר לשם החבית מקום מדרון או יש לו עדים שלא פשע עליה יתחייב גם כן שבועה. ומה שאמר רבי אליעזר דין הוא אבל אמרו שבועה זו תקנת חכמים היא שאם אין אתה אומר כן אין לך אדם שמעביר חבית לחבירו ממקום למקום ותקנת תכמים אינה אלא בשומר חנם על איזה ענין שיהיה ושומר שכר הוא שיעביר חבית בשכר וישברנה במקום מפורסם שאפשר שימצא לשם עדים ויתחייב לשלם אלא אם כן הביא עדים שלא פשע בה בשעה שהעבירה:

ישבע. כ' הר"ב קא סלקא דעתיה וכו'. כלומר רבי אליעזר דתמה משום דקס"ד וכו':

זה וזה ישבע. כתב הר"ב כלומר אף אני שמעתי מרבותי כר"מ. דסתם מתניתין ר"מ היא:

ותמה אני וכו'. כתב הר"ב דשומר שכר היאך פטור וכו' שאין זה אונם אלא דומיא דגניבה ואבידה וכו'. עיין [בפירוש הר"ב] בפרק דלקמן מ"ח. ומ"ש הר"ב ור"מ סובר שבועה זו לא מן הדין היא אלא תקנת חכמים וכו' לטעמיה דס"ל נתקל פושע הוא לעיל רפ"ג דב"ק ולפיכך משביעין דשלא בכונה שברתיה אבל לר' יהודה דהתם והלכתא כוותיה דסבר דנתקל לאו פושע הוא. משביעין ליה שבועה שלא בפשיעה נשברה בין שומר חנם בין שומר שכר. הרי"ף והרא"ש. ונראה מלשונם דכל נתקל לאו פושע. ואפילו שלא במקום מדרון. וזה שתמה ר' אליעזר משלא במקום מדרון. לסברא דנפשיה תמה כן. ולרבי יהודה ליתא ההוא סברא וזה דלא כמו שכתב הטור ר"ס ד"ש. דשלא במקום מדרון שלומי בעי: