השוכר. והטעו זה את זה. אחד מן האומנין ששלחו בעה״ב לשכור את חביריו והטעה אותם, כגון שאמר לו בעל הבית לשכור כל א׳ בארבעה דינרים ליום, והלך הוא ושכרם בשלשה, אין להם עליו אלא תרעומת, דהא סבור וקביל בשלשה, אלא שיכולים לומר לו לית לך אל תמנע טוב מבעליו. פירוש אחר, הטעו זה את זה, שחזרו בהם ולא רצו ללכת לעשות מלאכתו של בעה״ב כמו ששכרו עמו, או בעה״ב חזר בו כגון שאמר להם אי אפשי בכם בבוקר קודם שילכו אצל המלאכה:
השוכר את האומנין והטעו זה את זה כו': שוכר עליהם או מטען בשיעור שכרן כגון ששכרם בזוז יטעה אותם ויאמר להם אתן לכם שני זוזין או ישכור אחרים בשני זוזין ויטול מהם זוז ואם הוסיף לא יוכל ליטול מהם יותר מכדי שכרו וכל זה כשלא ימצא אומנים זולתם שיעשו מלאכתו באותו שכר בעצמו וזהו מה שאמר אם אין שם אדם. ומה שאמר הטעו זה את זה כלומר שחזרו בו או שחזר בהם:
האומנין. משמע ליה בין בשכיר יום בין בקבלנות. אבל בפרקין דבתר הכי נקט פועלים משום דפועלים לא משמע אלא שכירי יום. דבהכי מיירי כדאמר התם. בזמן שאמר להשכים ולהעריב. תוספות:
והטעו זה את זה. כתב הר"ב אחד מן האומנין ששלחו בעל הבית. גמרא. ומתניתין אורחא דמלתא נקטה שכן דרך העולם ששולח א' מן האומנין וה"ה לאחר. ול' הרמב"ם פ"ט מהלכות שכירות אמר לשלוחו וכו'. ומ"ש הר"ב פירוש אחר שחזרו בהם. והאי תנא חזרו נמי הטעו קרו ליה. גמרא [דף ע"ו ע"ב] . ועיין ריש פ"ת:
הקדר. כתב הר"ב ברי"ש גרסינן. לשון תוספות בשני רישי"ן. ולספר דגרס קדר יש לומר דלהכי נקט קדר לפי שקדרין רגילים להיות להם קרונות. ע"כ:
פרייפרין. דבר האבד חשיב ליה שעתה זמנו הוא לעשות. תוספות:
חלילים. לשון הר"ב למת או לחתן נראה דלא גריס ליה במשנה. ולשון רש"י חלילין לכלה לשמת חתן וכלה. או למת לקונן:
מקום שאין שם אדם. פירש הר"ב שהוא אינו מוצא פועלים לשכור כלומר עכשיו אינו מוצא פועלים. אבל ודאי כששכר אלו היה מוצא. דאלת"ה מה הפסידו עליו. מגיד בשם הרשב"א:
וחזרו בהן. בכאן לא פירש הר"ב לאחר שעשו מקצת כדפירש לקמן דהכא אפילו קודם שהתחילו מיירי דומיא דרישא דאוקמינן בגמרא בהדיא בשלא הלכו [כמ"ש הר"ב בפירוש השני] הרא"ש בשם הראב"ד:
[*שוכר עליהן. פירש הר"ב כשיעור שכרן. גמרא. ופירשו הרא"ש והטור סימן של"ג עד כדי הכפל משכר הראשונים דבהכי סמכו דעתייהו ופירש מהר"ר ואלק כהן ז"ל כי היכי דמצינו בערבוני יקון דמהדר ליה אם אחזור בי אכפול ערבתך]: