הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְעָשָׂה בָהֶן חַבּוּרָה, וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת, פָּטוּר מִכֻּלָּן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ. וְהַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלּוֹ, פָּטוּר מִכֻּלָּן:

הכל לפי המבייש. אדם קל שבייש בשתו מרובה:

המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה כו': כבר בארנו בפרק י"ד ממסכת שבת כי החובל לא יהיה מתחייב בנפשו אלא כשנתכוין לקחת הדם השותת מן המכה שישתמש בו במה שירצה אבל אם נתכוין להכאיב ולהזיק בלבד הוא מקלקל ופטור מצד חיוב שבת. וזהו בחובל בבהמה ובחיה אבל חובל בחבירו הוא חייב סקילה מפני ששככה רגזו ורפתה רוחו בהזיקו לבעל ריבו הוה כמתקן כמו שהתבאר בקורע בחמתו ועל מתו שהוא חייב לפי שתנוח דעתו באותו מעשה ואע"פ שהוא קלקול ולפיכך הוא פטור מכלום מחמת הנזקים. ודע זה ולא תטעה בו:

מפני שהוא נדון בנפשו. כתב הר"ב שאעפ"י שהוא מקלקל מתקן הוא אצל יצרו וכו'. כלומר משא"כ בחובל בבהמה וחיה דריש פ' י"ד דשבת שאינו חייב אלא בצריך לדם כמ"ש הר"ב שם. וכן כתב הרמב"ם: