בָּבָא קַמָּא ג׳ · ד׳

שְׁנֵי קַדָּרִין שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה, וְנִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל, וְנִתְקַל הַשֵּׁנִי בָּרִאשׁוֹן, הָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּנִזְקֵי שֵׁנִי:

הטקסט מוצג עם ניקוד

על המשנה הזו

משנה בָּבָא קַמָּא ג׳ ד׳, מתוך מסכת בָּבָא קַמָּא שבסדר נזיקין. למטה מובאים פירושי ברטנורא, רמב״ם ותוספות יום טוב על המשנה, בעברית מנוקדת.

כל המפרשים

ברטנורא

רבי עובדיה מברטנורא · איטליה, המאה ה־15

במתכוין חייב. אם נתכוין לזכות בחרסיה ובמים אחר שנשברה כדו, חייב בהזיקן, דהוי ליה בורו שהזיק. ואם לא נתכוין לזכות בהן, הואיל ועיקרו אנוס הוא, דסבר נתקל לאו פושע הוא, הרי החרסים והמים הפקר לאחר שנאנס, ולפיכך פטור. והלכה כר׳ יהודה דנתקל לאו פושע הוא. ומאחר דאנוס הוא ולא נתכוין לזכות בחרסים ובמים, הוי כאילו לא היו מעולם שלו ופטור על נזקיהם:

נחלת הכלל

רמב״ם

רבי משה בן מימון · ספרד ומצרים, המאה ה־12

שני קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה כו': זהו כשיהיה יכול הנופל לקום ולא קם אלא (שעמד) [נשאר] מושכב עד שנכשל בו זולתו ולכן הוא אם לא היה יכול לקום ונכשל בו זולתו לא יתחייב כמו שבארנו נתקל אנוס הוא:

נחלת הכלל

תוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלר · המאה ה־17

הראשון חייב וכו'. כתב הר"ב וכגון שהיה יכול לעמוד וכו'. אבל לא היה יכול לעמוד פטור. ואע"פ שלא הזהיר לזה שנתקל בו מפני שהוא טרוד בנפשו. כדאי' בגמרא. ועיין מ"ש בסוף פ"ו דב"מ:

נחלת הכלל

תפארת ישראל - יכין · בָּבָא קַמָּא ג׳ ד׳

א׳
נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים או שלקה בחרסיה חייב דס"ל נתקל פושע הוא ופליג אנתקל ושברה במשנה א' דאין לומר דלהכי חייב מדלא פינן, דהרי אף בהזיק בשעת נפילה מחייב ר"מ מדקתני תרתי הוחלק במים ולקה בחרסיה [ש"ס], ולא קיי"ל כן, אלא אפילו לא פינן והוזק בהן אחר אח"כ, הו"ל מפקיר נזקיו אחר נפילת אונס, דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים [תי"ב]:
נחלת הכלל · Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913