בָּבָא בָּתְרָא ב׳ · ו׳

וסד בסיד. את כותלי חפירתו:

ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל כו':ניפול אפרוח היונים כשיפול ושאר הדברים מובן:

ניפול. פירש הר"ב גוזל. כלומר גוזל קטן שמדדה ברגליו ואינו יכול לפרוח דכל המדדה אין מדדה יותר מחמשים אמה [דאי יכול לפרוח דלמא מעלמא פרח] הלכך הוי של בעל השובך דליכא למימר נלך בתר רובא דעלמא. ונימא מעוברי דרכים נפל. ויהא של מוצאו. דמתני' מיירי בשביל של כרמים שאין דרך עוברי דרכים לשם. נ"י:

חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו. משום דודאי לא מהנהו שובכין. כיון שמדדה אינה מדדה יותר מחמשים הלכך על כרחיך מעוברי דרכים נפל. ואייאש. שאין בזה סימן שיהיה צריך להכריז. והוי של מוצאו. כ"כ נ"י. ותמהני על מהר"ר ואלק כהן שכתב בש"ע סי' ר"ס דטעמא משום דעוברי דרכים רובם עכו"ם הן. ב) דהא במשנה ג' פרק ב' דבבא מציעא מוכח דאין בגוזלות סימן. וא"כ אפילו רוב עוברי דרכים ישראל שרי:

בין שני שובכים קרוב לזה שלו. מתני' בשוין מיירי שקיני השובכין שוין זה כזה כדאמרי' בגמרא דאי לאו הכי רוב וקרוב הולכין אחר הרוב כדכתב הר"ב בריש פ"ז דשקלים וה"נ ליכא למיחש לרובא דעלמא דבשביל של כרמים היא מתניתין. נ"י: