מדרש אגדה · שמות פרק ז׳

ראה נתתיך אלהים לפרעה. למי שעשה עצמו אלהים, הודיעו שאינו כלום, הריני עושה אותך אלהים עליו:

ד"א ראה נתתיך אלהים לפרעה. לך והפרע ממנו והביא עליו עשר מכות:

ד"א ראה נתתיך אלהים לפרעה. אמר לו הקב"ה לא בשביל שעשיתיך אלוה, תהא רוחך גסה, שאין אתה אלוה אלא לפרעה:

אתה תדבר וגו'. על ידי שניהם נעשו כל הדברים, שנאמר ומשה ואהרן עשו וגו' (שמות י"א י'), אמר לו משה אתה אומר ואני אקשה, מיד השיבו הקב"ה למע רבות מופתי:

כי ידבר אליכם פרעה. אין דיבור אלא לשון קושי, כמו שנאמר דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (בראשית מ"ב ל'):

תנו לכם מופת. אמר הקב"ה עד שלא תלכו אצלו אני אומר לכם מה שעתיד לשאול:

ואמרת אל אהרן. והוא יעשה הדברים הללו, אבל (הוא) [אתה] עומד כנשיא וגוזר על הזקנים והם עושין:

ויבא משה ואהרן. היה [ראוי] לאהרן שיכנס תחלה, לפי שהוא גדול ממנו בשנים, ומפני מה נכנס [משה] תחלה, מפני שהוא גודל בארץ מצרים, ובעיני עבדי פרעה, עשו כל המופתים לפניו ולא השגיח אמר כך הוא כחו של אלהיכם, מכאן יצאו כשפים לכל העולם:

ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים וגו'. מלמד שלא קרא אלא לתינוקות ולנערים בני ד' או בני ה' שנים:

בלהטיהם. מעשה כשפים. בלטיהם (פסוק כ"ב), מעשה שדים:

ונס גדול נעשה במטה, שאלמלא בלע תנין את התנינים, היו אומרים כך דרך התנינים לבלוע זה את זה, אלא הנס הגדול שנעשה מטה, ובלע את מטותם, דכתיב ויבלע מטה אהרן את הטותם, ואילו היה עושה אדם [חבילות] מכל אותם המטות, ר"ל כל מטות שהיו מביאים מכל צד, היה המטה בולע אותם. ולא היה עבה יותר ממה שהיה, וכשראה פרעה כך, תמה וברח מכסאו, אמר שמא משה או אהרן יאמרו למטה שיבלעני ויבלע כסאי. מיד יבלעני, לכך ברח, וכשהיה משה יוצא מעם פרעה, היה פרעה הרשע אומר אם יבא משה פעם אחרת אנכי אהרגנו. וכשהיה משה נכנס [נעשה] פרעה אלם בשעה שהוא רואה המטה בידו של משה:

לך אל פרעה בבקר. ולמה יוצא הוא למים, לפי שהיה עובד למים, ולכך לקה המים תחלה, ולמה נהפכו לדם, לפי שהיו מונעים בנות ישראל מלטבול, שלא יטהרו מנדותם:

קח (את) מטך. כי הנסים רובם לא נעשו כי אם במטה:

ועל כל מימי מצרים. אפילו מה שבקיתון ובתוך האבנים ובעצם ואפילו מה שרוקק המצרי היה דם:

וימלא שבעת ימים. מלמד שלא היה בין מכה ומכה אלא שבעת ימים שלא היתה המכה משמשת יותר: