מדרש אגדה · שמות פרק ל״ד

12 פסוקים עם מדרש. מדרש אגדה על שמות, לפי סדר הפסוקים, בעברית.

מדרש אגדה · שמות פרק ל״ד
פסוק א׳
פסל לך. זה היה בראש חדש אלול כי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, וארבעים יום התנפל משה רבינו ע"ה בתפלה על מחילת מעשה העגל, וארבעים יום עשה בקבלת לוות האחרונות, מצינו שביום הכפורים [ניתנו לוחות האחרונות] וקבעו הקב"ה יום מחילה וסליחה בכל שנה ושנה, לפיכך נהגו לתקוע שופר בראש חדש אלול, על שם התחלת לוחות האחרונות, שהכריז משה ריבנו כאשר עלה על הר סיני, שלא יחזרו ישראל לסיאורן כבתחלה:
וכתבתי על הלוחות את הדברים. לפי שבלוחות הראשונות לא היה כתוב בהם ט', עד שנכתב ט' בלוחות האחרונות:
אשר שברת. אמר לו הקב"ה יישר כוחך ששיברת, שאילולי לא נשתברו נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה:
פסוק ב׳
והיה נכון לבקר. כשם שעלה בלוחות ראשונות בהשכמה כך עלה בשניות בהשכמה:
פסוק ג׳
ואיש לא יעלך עמך. כשם שהגביל ישראל בראשונה שנאמר והגבלת וגו' (שמות יט יב), כך הגביל באחרונה:
פסוק ה׳
ויקרא בשם ה'. הקב"ה קרא ללמד למשה רבינו דרך תחנה ובקשה, היאך יתפלל אל ה' בשלש עשרה מדות, שבשעה שישראל מזכירין אותם אינם חוזרים ריקם:
פסוק ז׳
לא ינקה. לשאינם שבים:
פוקד עון אבות על בנים. כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם:
פסוק ט׳
ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך. כיון שהודיעו דרך התפלה. מיד בקש שישכון כבוד ה' בישראל, וביקש משה רבינו שיודיעו דרכיו:
פסוק י׳
ויאמר הנה אנכי כורת ברית. זו פתיחת פי הארץ. ויש אומרים זו הקרנת עור פניו:
פסוק כ״ז
ויאמר ה' אל משה כתב לך. אלו עשרת הדברות:
את. להביא שאר המצות:
הדברים האלה. [זה ספר התורה כולה:
כי על פי הדברים האלה]. אלו הוריות של תלמוד, שעיקר הברית נכרת על פירושי התורה, שנאמר ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם (דברים לא יט. שכל הדורש פסוק כצורתו בלא מדרש, ובלא שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך (קהלת ב יד):
פסוק כ״ח
ויהי שם עם ה'. נתקדש כמלאכי השרת:
ארבעים יום וארבעים לילה. מראש חדש אלול עד יום הכפורים. לחם לא אכל ומים לא שתה. מאחר שהוא נהנה מזיו השכינה מה צריך:
פסוק כ״ט
ויהי ברדת משה. מכאן אמרו חכמים הנותן מתנה לחבירו והוא דבר שהוא עתיד להיגלות, אינו צריך להודיעו שהרי היום או מחר יוודע לו, שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, ומפני מה בלוחות הראשונות לא קרן עור פניו, לפי שהראשונות מכתב אלהים היו, שנאמר כתובים באצבע אלהים (שמות לא יח), אבל השניים כתבם משה מפי הגבורה. לכך הוקרן עור פניו, וכן אמר החכם חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח א):
פסוק ל׳
ויראו מגשת אליו. לפי שהשקרן מן התורה, והתורה אש, שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג ג), לפיכך יראו מגשת אליו:
פסוק ל״ג
ויכל [משה] מדבר אתם ויתן על פניו מסוה. כמו צניף מפני האורה:
ויצא ודבר אל בני ישראל. לא היה נפנה אל עסק אחר, אלא היה עושה שליחותו בין ישראל לאביהם שבשמים:

מדרש אגדה (מהדורת בובר, וינה 1894) - נחלת הכלל. sefaria.org

על הפרק הזה

מדרש אגדה שמות פרק ל״ד, מתוך מדרש אגדה. מדרש אגדה הוא ליקוט מדרשי אגדה על חמישה חומשי תורה, הערוך לפי סדר הפסוקים, שההדיר שלמה בובר. הדרשות מובאות פסוק אחר פסוק, כסדר הכתובים.
מדרש אגדה (מהדורת בובר, וינה 1894) - נחלת הכלל