מדרש אגדה · שמות פרק ל״א

ראה קראתי וגו'. מכאן אמרו רבותינו ז"ל אין ממנין פרנס על הציבור אלא אם כן הכריזו עליו לפני מלך מלכי המלכים מן השמים:

ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת. גדולה היתה מלאכת המשכן, שבאלו המדות שהם חכמה ותבונה ברא בהם שמים וארץ [שנאמר] ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג יט כ):

ואני הנה נתתי אתו. לפי שאין עושין שררה על הציבור פחות משנים:

ואתה דבר אל בני ישראל. להורותם בדרך ישרה:

אך את שבתותי תשמורו. רבי יוסי הגלילי אומר אך מיעוט, ומה מיעט, כי יש שבתות שאתה שובת, ויש שבתות שאין אתה שובת:

כגון שהוצרכו להביא מילדות, או להציל מן הלסטים, או מן הדליקה, או מכל דבר שיש בו פקוח נפש, או חולה לבשל לו, כל אלו וכיוצא בהם דוחין את השבת, כי אות היא ביני וביניכם. ולא ביני ובין אומות העולם, אות היא שישראל עבדים להקב"ה:

כי אני ה' מקדשם. לעתיד לבוא ליום שכולו שבת:

ושמרו בני ישראל את השבת. ר' נתן אומר חלל עליו שבת אחת. כדי שישמור שבתות הרבה:

לעשות את השבת. מלמד שכל המשמר את השבת כאילו הוא עשאה:

אות היא לעולם. מגיד שאין השבת בטילה לעולם:

שבת וינפש. שבת ממלאכה וינפש ממחשבה:

ויתן אל משה. מאי נתן לו. החכמה במתנה, שנאמר כי ה' יתן חכמה (משלי ב ו), והתורה מתנה, שנאמר ויתן אל משה. והשבת מתנה, שנאמר ראו כי ה' נתן לכם (את) השבת (שמות טז כט):

לדבר אתו בהר סיני. ההר חמד אלהים לשבתו (תהלים סח יז):

שני לחת העדות. מאי עדות, עדות בינו ובין ישראל:

לחת אבן. רבותינו ז"ל אמרו כי מכסא הכבוד נחתכו והוא ספיר, כמו שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד י), [ואומר כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א כו)]: