מדרש אגדה · שמות פרק כ״ד

ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל. זה המעשה היה קודם מתן תורה, ואמר למשה עלה כי לך הגדולה ראויה מחבירך, ועל זה נאמר ונגש משה [לבדו] אל ה' והם לא יגשו (פסוק ב'):

וישלח את נערי בני ישראל. אלו הזקנים, ולמה קראם נערי, שננערין אל המצות כמו ומשרתו יהושע בן נון נער (שמות ל"ג י"א), והוא היה באותו העת קרוב לששים שנה אלא נער שהוא ננעאר לתלמוד תורה, ולפיכך זכה וישב במקומו, ועליו אמר החכם נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכבד (משלי כ"ז י"ח):

ויראו את אלהי ישראל. מלמד ששרתה עליהם שכינה:

כמעשה לבנת הספיר. מלמד שהציצו בשכינה ונתחייבו כלייה, וזהו מעשה בן זומא שהציץ ונפגע, וכן אמר ר' עקיבא לתלמידיו לכשתגיעו לאבני שיש אל תאמרו מים מים משום שנאמרא דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים ק"א ו'):

ואל אצילי בני ישראל. אלו הגדולים והכהנים, כמו שנאמר וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו (שמות י"ט כ"ב):

ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה. הרה ההר הידוע, והוא שאמרתי לך במצרים בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג' י"ב):

והיה שם. רצה לומר ארבעים יום עד שילך כל ליכלוך הגוף ויבדל מבני אדם מענין אכילה ושתייה, כאשר לא יאכל ולא ישתה עוד אינו צריך לנקביו, ולא רוח יוצא ממנו ויהיה כמלאכי השרת ועל זה ישב ארבעים יום:

ואתנה לך את לוחות האבן. והם לוחות הברית:

והתורה. אלו החקים והמשפטים:

והמצוה. זו משנה:

אשר כתבתי. [אלו נביאים וכתובים]:

להורותם. זה תלמוד, מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני:

ויקם משה ויהושע. מלמד שלא היה יהושע נפרש ממשה אלא בשעת הדיבור בלבד:

ואל הזקנים אמר שבו. המתינו עד אשר נבוא, כי אין לכם יכולת להשיג יותר מהשגתכם:

והנה אהרן וחור. זכותו של לוי ויהודה:

ויעל משה אל ההר. אחר עשרת הדברות:

ויכס הענן את ההר. וגם את משה רבינו כסה הענן. מלמד שנעשה הענן לו כמו שביל, שנאמר בתו הענן, והיה הולך בענן באור כאדם שמהלך במצרים, ובמה היה עוסק משה באותה הארבעים יום, אלא בא ללמדך שלא היה בו שום עסק כי אם בתורה ובמצות, ואם משה רבינו ע"ה ששמע מפי הגבורה היה צריך עוד לעסוק, הדיוט מהדיוט על אחת כמה וכמה, ועליו הכתוב אומר נפש עמל עמלה לו וגו' (משלי ט"ו כ"ו). אשרי מי שעמלו בתורה ובמצות, ומשבר לבו לפני בוראו באמת: