מדרש אגדה · שמות פרק י״ג

ויהי בשלח פרעה. ולמה פתח בלשון הזה, לפי שאמר למעלה וגם את ישראל לא אשלח (שמות ה ב), והוא אמר להם קומו צאו (שם) יב לא), והיה מחזיק ביד כל אחד ואחד והיה משלחם, לפיכך נאמר ויהי בשלח פרעה:

ולא נחם אלהים דרך ארץ וגו'. לא ניהגם בדרך כל הארץ, כיצד דרך ארץ העבד טוען את רבו, הקב"ה לא נהג עמם כך, אלא ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו (דברים א לא), ועוד ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות יט ד). דרך ארץ העבד מרחיץ את רבו, וכאן חילוף, שנאמר וארחצך במים וגו' (יחזקאל טז ט):

[דרך ארץ] העבד מלביש את רבו, וכאן ואלבישך רקמה וגו' (שם שם י):

[דרך ארץ העבד מנעיל את רבו וכאן ואנעלך תחש (שם) :

דרך ארץ העבד מאיר לרבו וכאן הקב"ה מאיר לישראל, שנאמר] וה' הולך לפניהם וגו' (פסוק כא). מפני שקרובה היתה השבועה שנשבע אברהם לאבימלך, שנאמר [השבעה לי באלהים הנה] אם תשקר לי ולניני וגו' (בראשית כא כג), ועדיין נכד אבימלך קיים:

ד"א כי קרוב הוא [וגו' בראותם מלחמה]. כי קרובה היתה המלחמה שאמר הקב"ה לאברהם, דכתיב ודור רביעי ישובו הנה (שם טו יו). והיא המלחמה שעשו היושבים בארץ פלשתים עם בני אפרים, ולכך הוליכם הקב"ה בדרכים אחרים, שלא יראו מלחמה וישובו למצרים:

ויסב אלהים את העם. שהסיבן במסיבה מבני מלכים, ויכן להסבת פסח מן התורה:

וחמשים. אחד מחמשים שעלו בשלשת ימי אפלה:

ד"א וחמושים. כפשוטו, ומתרגמינן ומזרזין, כלומר עלו בכל טוב:

ויקח משה את עצמות יוסף וגו'. מלמד שכל ישראל פשטו ידיהם בביזה שהעלו ממצרים, ומשה לא נתעסק אלא במצוה, כי כשמת יוסף ושמעו מצרים שהשביע את אחיו שלא יעלו ממצרים עד שיקחו את עצמותיו עמהם, שמו ליוסף בארון של אבר, והפילוהו לנהר נילוס, ואמרו מעתה לא יוכלו להעלותו, וכתב משה שם המפורש והשליכו לנילוס, וארונו של יוסף צפה על פני המים. ומשה עמד ולקחו:

כי השבע השביע. ולמה שתי שבועות, אלא השביע לאחיו שישבעו לגניהם:

מזה אתכם. מלמד שכל שבט ושבט העלה נשיאו עמו:

ויסעו מסכות. ופסוק אחר אומר מרעמסס סוכתה (שמות יב לג), והלא ישראל יושבים בארץ גושן, ויש בין גושן לרעמסס יותר מארבעים פרסה, מלמד שנטלם הקב"ה והוליכם בשעה אחת מרעמסס לסכות, הדא הוא דכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות יט ד), כאלו על כנפי נשרים הלכו: