מדרש אגדה · בראשית פרק מ״ח

10 פסוקים עם מדרש. מדרש אגדה על בראשית, לפי סדר הפסוקים, בעברית.

מדרש אגדה · בראשית פרק מ״ח
פסוק א׳
ויאמר ליוסף. מי ומי אמר לו, מלמד שהניח יוסף שומרין לשמור את אביו, ובאו והגידו לו הנה אביך חולה, והמה חזרו והגידו ליעקב, הנה בנך יוסף בא אליך שבא לומר לו שיכלול בניו עם השבטים, ולהוכיחו על שקבר אמו בחוצה לארץ:
פסוק ב׳
ויתחזק ישראל וישב על המטה. לפי שרצה שיהיו דבריו כתובין ומסורין דברי בריא ולא דברי שכיב מרע, ענה ליוסף על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, על שבא לומר לו שיכלול בניו במנין השבטים, אמר לו אל שדי נראה אלי בלוז, קודם שנולד בנימין, ואמר לי הנני מפרך והרביתך [ונתתיך] לקהל, זה בנימין. עמים, אלו בניך, וקודם שבאתי מצרימה לי הם כלומר במנין השבטים, ועל שבא להוכיחו על קבורת רחל, אמר לו מתה עלי, עלי היו חסרוניה:
כברת ארץ. אלפים אמה:
ואקברה שם. על פי השכינה, שעתידה לבקש רחמים על ישראל, שנאמר רחל מבכה על בניה וגו' (ירמי' לא טו):
פסוק ח׳
וירא ישראל את בני יוסף וגו'. ראה ורצה לברכן, נסתלקה ממנו שכינה, כשראה יעקב כך, היה סבור שפסולים הם, שאינן ראויים לברכה, לפי שנסתלקה ממנו שכינה, ואמר ליוסף מי אלה, כלומר כיצד נולדו אלו, ענה לו ואמר בני הם אשר נתן לי אלהים בזה, מלמד שהביאה לו אסנת כתובתה:
פסוק י׳
כבדו מזקן. שהיו גבות עיניו גדולים ולא יכול לראות, אם לא היו מגביהין לו את הגבות:
וישק להם ויחבק להם. שרצה לשמוח כדי שתשרה שכינה עליו, שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה, שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו (רוח אלהים) [יד ה'] (מ"ב ג טו) וכשראה יעקב שלא היתה שכינה שורה עליו, התחיל לטעון בדברים אחרים, שנאמר ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי, וכשראה יוסף שלא היה רוצה לברכם הוציאם מעל ברכיו:
פסוק י״ב
וישתחו לאפיו ארצה. להקב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם כלום יש פסול במיטתי, מיד שרתה עליו שכינה, ולקח יוסף את שניהם, ולקח את אפרים מימינו, ואת מנשא בשמאלו, שכשבאים שני בני אדם זה לפני זה, עומד ימינו על חבירו כנגד שמאלו, ושמאלו כנגד ימינו, וכן עשה יוסף שרצה לשום אביו ימינו על ראש מנשה, ושמאלו על ראש אפרים, לפי שראה ברוח הקודש שיצא מן מנשה יהוא בן נמשי, וגדעון מאפרים, והיה עתיד משיח בן אפרים לצאת ממנו. ומה שאמר יעקב ידעתי בני ידעתי, ידעתי מה שגלוי לך, וידעתי מה שבסתר לך:
פסוק ט״ו
אשר התהלכו אבותי. גדול [מה] שנאמר באברהם ויצחק, ממה שנאמר בנח, כי בנח כתיב את האלהים התהלך נח (בראשית ו ט), כאדם שמהלך לפני אדונו בכל מקום שהוא רוצה:
פסוק ט״ז
וידגו לרוב בקרב הארץ. לשון דגים, כלומר מה דגים שבים פרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם, כך יהיו בניך:
פסוק י״ט
וזרעו יהיה מלא הגוים. זה יהושע שנתמלא שמעו בכל העולם מצד אותו נס שנעשה לו, שנאמר שמש בגבעון דום וגו', וידום השמש וירח עמד (יהושע י יב יג), כלומר ולזרעו יעשה נס כמלוא הגוים:
פסוק כ׳
וישם את אפרים לפני מנשה. בכל מקום נקדם אפרים לפני מנשה חוץ ממנין השבטים שנקדם מנשה לאפרים:
פסוק כ״ב
ואני נתתי לך [שכם אחד]. זה הבכורה:
אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי. בתפלה ובבקשה:
ד"א בחרבי ובקשתי. כדאמר במעשה שכם:

מדרש אגדה (מהדורת בובר, וינה 1894) - נחלת הכלל. sefaria.org

על הפרק הזה

מדרש אגדה בראשית פרק מ״ח, מתוך מדרש אגדה. מדרש אגדה הוא ליקוט מדרשי אגדה על חמישה חומשי תורה, הערוך לפי סדר הפסוקים, שההדיר שלמה בובר. הדרשות מובאות פסוק אחר פסוק, כסדר הכתובים.
מדרש אגדה (מהדורת בובר, וינה 1894) - נחלת הכלל