מדרש אגדה · בראשית פרק מ״ג

ויאמרו שאול שאל האיש לנו. אפילו עצי עריסותינו גילה לנו:

ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן איפוא. אותה חרדה שהחרדתי לאבא, שנאמר ויחרד יצחק חרדה גדולה ויאמר מי איפוא (בראשית כז לג) היא שנזדעזעה עלי:

וכסף משנה. אמר להם שמא הוקר השער:

ואת הכסף המושב. אמר להם הנה הכסף, והנה הדורון, והרי אחיכם מה אתם צריכים [עוד] אמרו לו תפלתך אנו צריכים, אמר להם אם תפלתי אתם צריכים:

ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. זה הקב"ה, שנאמר בו ה' איש מלחמה (שמות טו ג) ושלח לכם את אחיכם. אלו עשרה שבטים שגלו בגלות ראשון:

אחר ואת בנימין. זה שבט יהודה ובנימין:

ואני כאשר שכלתי שכלתי. שכלתי מיוסף שכלתי משמעון:

ד"א בחורבן ראשון ובחורבן שני:

ד"א ואל שדי יתן. כמשמעו:

וטבח טבח וׄהׄכׄןׄ. וׄ- ששה נבילות. הׄ- חמשה דברים מפסידים את השחיטה. כׄ ןׄ- שבעים טריפות, הנה והכן:

טבח. טׄבׄ אחד עשר נקובות. חׄ- שמונה מיני טריפות נאמרו למשה מסיני, הנה טבח:

ד"א וטבוח טבח והכן. אמר לו טול גיד הנשה בפניהם:

ד"א אין והכן אלא שבת, שנאמר והכינו את אשר יביאו (שמות טז ח), מכאן ששימר יוסף את השבת קודם שניתנה:

ויגשו אל האיש. מלמד שהיו דוחפין לפנים והם דוחפין אותו לחוץ:

ירד ירדנו. ירידה היא לנו, בארצינו היינו מפרנסין אחרים, עכשו צריכין אנחנו לפרנסה:

השלום אביכם הזקן. [אביכם] זה יעקב:

הזקן. זה יצחק:

וישא עיניו וגו'. כשראה אותו שמח שמחה מרובה:

אלהים יחנך בני. ולמה לא אמר ישמרך או יברכך, מפני שבעת שבא עשו ואמר ליעקב מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן וגו' (בראשית לג ה), ובירך יעקב לבניו בלשון חנינה, ועדיין בנימין היה במעי אמו, ולא היה בכלל ברכה זו עם אחיו, ובשביל זה בירך יוסף לבנימין בלשון חנינה, עד שיהיה בכלל הברכה:

הבכור כבכורתו. נטל הגביע והיה מקיש עליו, ואומר יהודה שהוא מלך ישב בראש, ראובן שהוא בכור ישב שני, וכן כולם, אני אין לי אם, והנער אין לו אם, נשב ביחד, לפיכך ויתמהו האנשים עליו:

וישא משאות וגו' חמש ידות. אחד נתן לו יוסף. ב' נתנה לו אסנת. ג' נתן לו מנשה. ד' נתן לו אפרים. ה' עם אחיו לקח חלק, הדא הוא דכתיב ותרב משאת בנימין ממשאות כולם, וזהו איש שעתיד לגאול את ישראל ולהתנאות בחמשה לבושין, שנאמר בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן (אסתר ח טו) הרי חמשה:

וישתו וישכרו עמו. [עמו] שתו, חוץ ממנו לא שתו: