מדרש אגדה · בראשית פרק ל״ז

וישב יעקב בארץ מגורי אביו. בארץ שנתגייר אביו גיורים:

אלה תולדות יעקב יוסף בן. כל תולדות הללו לא באו אלא בזכותו של יוסף, כלום הלך יעקב אצל לבן, אלא בשביל רחל:

יוסף בן שבע עשרה שנה. ואתה אומר והוא נער, אלא שהיה עושה מעשה נערות, היה מתקן ומסלסל בשערו:

ויבא יוסף את דבתם וגו'. אמר לו אוכלים בניך אבר מן החי אמר לו הקב"ה חייך אפילו בשעת הקלקלה הם אינם אוכלים אלא בשחיטה, הדא הוא דכתיב וישחטו שעיר עזים (פסוק לא):

וישראל אהב את יוסף. שהיה דיוקנו וצורתו ודומתו דומה לו:

ד"א שכל הלכות שנמסרו ליעקב מסרן לו:

כתונת פסים. לעולם אל ישנה אדם [בנו] בין בניו, שבשביל כתונת פסים שעשה יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים:

פסים. שהיה מגיע לפס רגל שלו:

ד"א פסים שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביהם:

ד"א פׄסׄיׄםׄ נוטריקון על הצרות שהגיע לו. פׄ פוטיפר. סׄ סריס פרעה. יׄ ישמעאלים. מׄ מדינים:

שמעו נא. אמר להם, הנביאים כך יהיו מוכיחים אתכם, כדכתיב שמעו נא המורים (במדבר כ י), שמעו נא בית דוד (ישעי' ז יג), שמעו נא [את] אשר ה' אומר (מיכה ל א):

ויגער בו אביו. אמר לו כך תהיו גוערים בנביאים, כדכתיב למה [לא] גערת בירמיה הענתותי (ירמי' כט כז), ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת. כך היה יעקב סבור שתחיית המתים יהיה בימיו:

הבוא נבוא אני ואמך ואחיך. והלא מתה רחל אמך, ואתה תאמר השמש והירח, ולא היה יודע יעקב אבינו כי הדברים מגיעים לבלהה שפחת רחל שגדלתו כאמו:

ויקנאו בו אחיו וגו'. נטל קלמוס וכתב באיזה יום באיזה שעה באיזה מקום:

וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם. למה את נקוד, שלא הלכו אלא לראות את עצמם:

ויאמר ישראל אל יוסף וגו' ויאמר לו הנני. נוהג באביו כיבוד ומורא, אמר לו יעקב יוסף אתה יודע כי אחיך שונאים אותך ואתה אומר הנני, אמר לו אבא יודע אני כי שונאים אותי, ואפילו יהרגוני איני חוזר דיבורך ריקם:

לך נא ראה. כענין וירא אהרן (שמות לב ה), ומה ראה, ראה את חור נהרג, מנין, שנאמר ויבן מזבח (שם), מן הזבוח לפניו, וזה הבין בדעתו ולא נמנע מללכת:

ואת שלום הצאן. מכאן שצריך אדם לשאול בדבר שיש לו הנאה ממנו:

וישלחהו מעמק חברון. והלא חברון בהר היא נתונה, ואתה אומר מעמק חברון, אלא הלך להשלים העצה העמוקה שנתן הקב"ה בינו ובין אבותיו, שהוא אברהם אבינו הקבור בחברון:

וימצאהו איש. שלשה מלכים נזדווגו לו. וימצאהו איש, הרי א', וישאלהו [האיש], הרי ב', ויאמר האיש הרי ג':

וימצאהו איש. זה גבריאל שנאמר והאיש גבריאל (דניאל ט כא):

ויראו אותו מרחוק. אמרו נהרגנו ונשליכנו לכלבים:

ונראה מה יהיו חלומותיו. אמר להם הקב"ה אתם אומרים (ונראה) [ונהרגהו], ואני אומר ונראה, נראה דברי מי הם עומדים:

וישמע ראובן וגו'. ואנה היה ראובן עד ששמע היה משמש בבית אביו, כי כל אחד היה משמש בבית אביו יום אחד, ואותו יום היה יומו של ראובן, אמר אני בכור ואין הסרחון נתלה אלא בי, אמר לו הקב"ה אתה פתחת בהצלת נפשות תחלה, חייך שאין מפרישין ערי מקלט תחלה אלא ממך, שנאמר את בצר במדבר [בארץ המישור] לראובני וגו' (דברים ד מג):

וישליכו אותו הבורה. מי השליכו שמעון, ואימתי פרע לו, במה שנאמר ויקח מאתם את שמעון וגו' (בראשית מב כד):

והבור רק אין בו מים. מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו:

ד"א והבור רק אין בו מים [אין בו דברי תורה]. ואין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעי' נה א), מלמד שמרוב הצרה שכח תלמודו:

וישבו לאכול לחם. להאכיל לכל באי העולם:

נכאת וצרי ולט. והלא אין דרכן של ישמעאלים לטעון אלא עורות ונפט וכל דבר שריחו רע, ובזכות הצדיק זימן הקב"ה שטענו כל מיני בשמים, בעבור שלא יריח הצדיק ריח רע:

לכו ונמכרנו לישמעאלים. אמר לכו ונמכרנו להם. כי כן דרכו של עולם כנען שחטא לא לעבד נמכר:

בעשרים כסף. אמר הקב"ה אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף, לפיכך כל אחד ואחד פודה את בנו בחמשה סלעים דהיינו כספים:

וישב ראובן אל הבור. והיכן היה, עסוק בשקו ותעניתו, שחזר בתשובה על שהפך יצועי אביו, אמר לו הקב"ה אתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך עומד ומחזיר את ישראל בתשובה, ואיזהו זה הושע בן בארי שאמר שובה ישראל (הושע יד ב):

וישחטו שעיר עזים. [ולמה שעיר עזים] מפני שדמו דומה לדם אדם:

וישלחו את כתנת הפסים. ביד מי שלח, ביד יהודה, אמר הקב"ה ליהודה אתה אמרת לאביך הכר נא הכתונת, חייך שתאמר לך [תמר] הכר נא למי החותמת וגו' (בראשית לח כה):

ויכירה ויאמר כתנת בני. נצנצה בו רוח הקודש:

חיה רעה אכלתהו. זו אשתו של פוטיפר:

ויקרע יעקב וגו'. שבטים גרמו לו ליעקב, והיכן נפרע להם במצרים, שנאמר ויקרעו שמלותם (בראשית מד יג):

ויתאבל על בנו וגו'. אלו כ"ב שנה:

ויקמו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וגו'. והלא לא היה לו אלא בת אחת אלא מכאן שאדם קורא לכלתו בתו:

וימאן להתנחם. אמר להם מתנחמים על מת ואין מתנחמים על החי:

כי ארד אל בני אבל שאולה. אלא אמר יעקב לפני הקב"ה תן לי אות שלא ארד לשאול, אמר לו הקב"ה סימן זה יהיה בידיך שלא ימות אחד מבניך בימיך, ועל כן אמר כי ארד אל בני אבל שאולה:

ויבך אותו אביו. זה יצחק כשהיה אצל יעקב היה בוכה, כיון שהיה יוצא מאצלו היה רוחץ וסך ואוכל ושותה, ולמה לא גילה לו, אמר הקב"ה לא גילה ואני מגלה לו:

והמדנים מכרו אותו. חמשה פעמים נמכר יוסף: