מדרש אגדה · בראשית פרק כ״ו

15 פסוקים עם מדרש. מדרש אגדה על בראשית, לפי סדר הפסוקים, בעברית.

מדרש אגדה · בראשית פרק כ״ו
פסוק א׳
ויהי רעב בארץ. זה הרעב בא בשביל יצחק שניסהו אם יקרא תגר אם לאו, ועמד בנסיון ולא קרא תגר, אלא הלך אל אבימלך מלך פלשתים כשם שעשה אברהם אביו:
פסוק ב׳
שכון בארץ. כלומר כאן שכינתך:
בארץ אשר אומר אליך. בזכות אברהם שאמרתי לו על אחד ההרים אשר אומר אליך (בראשית כב ב):
פסוק ה׳
וישמור משמרתי וגו'. שעשה משמרת למשמרת, מלמד שעשה אברהם זכות שהסיר צלמי אביו:
מצותי. שמל את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלהים:
חקותי. אלו כלאים, שנאמר את חקותי תשמורו וגו' (ויקרא יח ד):
ותורותי. תורה שבכתב ותורה שבעל פה שמר אברהם:
פסוק ח׳
ויהי כי ארכו לו שם הימים וגו'. חשב בדעתו אחר שלא לקח אבימלך את אשתו כבר יצאה מדעתו:
פסוק י׳
כמעט שכב אחד העם את אשתך וגו'. ואבימלך לא רצה ליקח אותה אע"פ שאמר אחותי היא, היה מתיירא שלא יארע לו כמו שאירע לו על אברהם אביו, שאמר על שרה אחותי היא, וכשלקחה עצר הקב"ה כל ביתו, ואמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת (בראשית יח כג), לפיכך היה אבימלך כל יום מסתכל ביצחק אם רבקה אחותו או אשתו היא, ויצחק היה שומר עצמו שלא ישכב עמה מפני שאמר אחותי היא, אבל כאשר ארכו לו שם הימים שעשה כל הקיץ, אמר בודאי שכח אבימלך ושכב עמה, ואבימלך שהיה מביט אם היא אחותו או היא אשתו, וכאשר ראהו מצחק שהיה הצחוק מעשה אישות, מיד קראו אבימלך ואמר לו כמעט שכב אחד העם את אשתך, ומי הוא המיוחד, זה המלך:
פסוק י״ב
ויזרע יצחק בארץ ההיא. שעשה צדקה גדולה עם עניי אותו מקום, שנאמר זרעו לכם לצדקה (הושע י יב):
מאה שערים. בשביל אותו זכות בירך הקב"ה אותה זריעה, ונשאה הארץ מאה שערים ממה שהיו משערים אותה:
פסוק י״ג
עד כי גדול מאד. זבל פרדותיו של יצחק יותר שווים מממונו של אבימלך:
פסוק ט״ו
סתמום פלשתים. כדי שילך לו יצחק ויחפור חמשה בארות, כנגד חמשה חומשי תורה:
פסוק כ״ב
ויעתק משם. מכאן אתה למד ששינוי מקום מועיל:
פסוק כ״ח
ויאמרו ראו ראינו. ראו מעשה אביך וראינו מעשיך, וכשם שהיה הקב"ה עם אביך אברהם, כך היה עמך, ולכך אמרנו תהי נא אלה שהיה לנו עם אביך אברהם, כך יהיה בינינו ובינך:
פסוק כ״ט
כאשר לא נגענוך. שלא נגענו, שנאמר הנוגע באיש הזה וגו' (פסוק יא):
רק טוב. שלא עשו עמו טובה שלימה:
ונשלחך בשלום. אעפ"י שאמרנו לך לך מעמנו, לא לקחנו מכל אשר לך מאומה, ולפיכך אתה עתה ברוך ה':
פסוק ל״א
וישלחם יצחק. היה רוכב יצחק על חמור כשכרת עמהם ברית, וחתך ממתג החמור שיעור אמה, כדי שיהיה לו לראייה שנשבע יצחק שלא יקחו בניו מארץ פלשתים כל הימים, ולכך נאמר בדוד ויקח [דוד] את [מתג] האמה מיד פלשתים (ש"ב ח א):
פסוק ל״ג
ויקרא אותה שבעה. מלמד ששם נשבעו ואמטו להכי קראה שבעה:
פסוק ל״ד
ויהי עשו בן ארבעים שנה וגו'. זה שאמר הכתוב אלהים מושיב יחידים ביתה (תהלים סח ז), שאלה מרונא אחת את ר' יוסי בר חלפתא בכמה ימים ברא הקב"ה את העולם, אמר לה בששה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמרה לו ומאותו יום ועד עתה מה הוא עושה, אמר לה יושב ומזווג זווגין ומביא בת מזרח לבן מערב, ובן מזרח לבת מערב, שנאמר מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, שנותן בצואריהם כבלי ברזל עד שבאים שניהם ביחד, ואף זיווגו של עשו מלפני הקב"ה הוא, אמר הקב"ה ישא עשו גם כן מן האומה שהיא חייבת כלייה כמוהו, שנאמר כי מחה אמחה (שמות יז יד), וכתיב בהם כי החרם תחרימם (דברים כ יז):
ויקח אשה את יהודית. זה שאמר הכתוב כל עורב למינו (ויקרא יא טו), ולמה כך אלא רשע לרשע וצדיק לצדיק, כדי שיזכה הצדיק עם הצדקת ויתחייב הרשע עם המרשעת. ר' חנניא אמר ומפני מה נשא עשו והוא בן ארבעים שנה אלא אמר עשו אבא נשא והוא בן ארבעים שנה ואני אעשה כמו אבא, ונשא ראשונה ולא העמיד אלא ה' בנים, אבל יעקב נשא לאחר פ"ג שנה וראה בחייו שלשים רבוא מבני בניו, ומניין, דכתיב בישראל ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד (שמות א ז), והיו ששים רבוא, יעלה כל מאד שלשים רבוא, וביעקב נאמר וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד (בראשית מז כז), הנה שלשים רבוא:
ד"א ויהי עשו בן ארבעים שנה. מדמה את עצמו ליצחק שנשא והוא בן ארבעים שנה, והכתוב אומר כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבת בלבו (משלי כו כה), וכתוב אחר אומר דרך הנשר בשמים (משלי ל יט), זה נבוכדנצר שפסע זקינו מצוה, ופסע שלש פסיעות לכבודו של הקב"ה, והעמיד ממנו ג' מלכים, ומנין שזה הכתוב נאמר על נבוכדנצר, כתיב הכא דרך הנשר בשמים, וכתיב בנבוכדנצר אעלה על במתי עב אדמה לאל עליון (ישעי' יד יד). דרך נחש עלי צור (משלי שם), זה כורש שצוה לבנות בית המקדש, נאמר הכא צור, ונאמר על השכינה שהיא שוכנת בבית המקדש, צור ילדך תשי (דברים לב יח). דרך אניה בלב ים (משלי שם), זה אלכסנדרוס מוקדון שהיה רואה לשמעון הצדיק היה כורע לפניו, ואמרו לו עבדיו מלך כמוך יכרע ליהודי, אמר להם כדמותו אני רואה בעת שאלך למלחמה ואני נוצח, ולמה המשיל אלכסנדרוס לאניה, לומר לך מה אניה משוטטת בים הנה והנה ואינו נראה דרך, כך אלכסנדרוס לא הניח מקום שלא כבש. דרך גבר בעלמה (משלי שם), זה עשו הרשע, דכתיב בו איש יודע ציד (בראשית כה כז), והוא כמו חזיר אשר בשדה, ולמה נדמה לחזיר, מה החזיר הזה מטמין את פיו ופושט פרסותיו מחביא בצד הטמא שבו, ומוציא צד הטהור שבו, כך עשו הרשע מראה עצמו שהוא טהור שנשא כמו אביו והוא בן ארבעים, ומחביא את העבירות אשר עשה, כי עשה חמשה עבירות, הרג ורצח ועבד בע"ז וכפר בתחיית המתים וגנב ונדמה לאשה המנאפת שמזנית עם כל עובר ושב ואמרה לא פעלתי און (משלי ל כ):
פסוק ל״ה
ותהיין מורת רוח וגו'. ממעשים טובים שלא היו עושים, ולא היה מספיק שאינם עושים טובה, אבל היו עושים רעה, שהיו מקטירות לע"ז ומסלקות השכינה מביתו של יצחק. ומזה הצד יש אומרים שנעשה סומא יצחק, א"כ למה לא נעשית רבקה סומא, אלא רבקה היתה מלומדת שמקטירים בבית אביה לע"ז ע"כ לא נסתמית, אבל יצחק שהיה עולה תמימה נסתמה:

מדרש אגדה (מהדורת בובר, וינה 1894) - נחלת הכלל. sefaria.org

על הפרק הזה

מדרש אגדה בראשית פרק כ״ו, מתוך מדרש אגדה. מדרש אגדה הוא ליקוט מדרשי אגדה על חמישה חומשי תורה, הערוך לפי סדר הפסוקים, שההדיר שלמה בובר. הדרשות מובאות פסוק אחר פסוק, כסדר הכתובים.
מדרש אגדה (מהדורת בובר, וינה 1894) - נחלת הכלל