מדרש אגדה · בראשית פרק כ״ג

ויהיו חיי שרה. למה אמר ויהיו חיי שרה, אלא מלמד שלא היה לה לחיות משנולד יצחק אלא מנין ויהיו בגימטריא. מיכאן כל מי שאין לו בנים אין לו חיות, ולא עוד אלא שהוא חשוב כמת, שנאמר הבה לי בנים וגו' (בראשית ל א):

ד"א ויהיו חיי שרה וגו'. בת מאה שנים כבת עשרים לחטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי, ולכך אמר מאה ועשרים שנה ושבע שנה:

ד"א ויהיו חיי שרה. למה נסמכה פרשה זו למעלה שנאמר הנה ילדה מלכה, זה שאמר החכם וזרח השמש ובא השמש (קהלת א ה), שזרחה שמשה של רבקה קודם מיתת שרה אמנו:

ד"א ויהיו חיי שרה וגו'. לכך נמנו שנותיה של שרה, להגיד כי בזכות שרה שחייתה מאה ועשרים ושבע שנה תמלוך אסתר על קכ"ז מדינות:

ד"א ויהיו חיי שרה. למה הסמיך מיתת שרה אחר עקידת יצחק, לומר כשבא אברהם מהר המוריה מצא שרה שמתה על דברי שטן, ולכך מריעין בראש השנה כדי שיהיה להם מיתת שרה כפרה, לפי שתרועה היא גינוח וייליל:

בקרית ארבע. על שהיתה לארבעה בעלים:

ד"א שבה נקברו ארבעה זוגות, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה:

היא חברון. על שם אותו חבר שקנה את המערה והוא אברהם:

ויקם אברהם. שקם מאבלו:

וידבר אל בני חת. אין וידבר אלא לשון תפלה שאברהם היה אבל, ומצינו שהאבל פטור מן התפלה ומכל המצות:

גר ותושב. אמר להם אם תרצו אהיה כגר, ואם לאו אהיה כתושב:

נשיא אלהים אתה בתוכינו. אמר לו מלך אתה עלינו, ואלהים אתה לנו, מיכאן אתה למד שהקדימוהו למלך, אמר להם אברהם העולם אינו חסר ממלכו ולא מאלוהו:

וישתחו לעם הארץ. מיכאן שמודים על בשורה טובה:

ועפרון ישב. ישב חסר וי"ו, אותה שעה הקדימוהו למלך, כששמעו לאברהם הוא אומר ופגעו לי בעפרון בן צחר, שלא יהא גדול כאברהם קונה מאיש קטן. ומנין היה יודע אברהם למערה, מן הבקר שרץ ונכנס לשם:

ארבע מאות שקל. אמר הארץ היא שווה ארבע מאות קנטרין של כסף, ואותם בעיני אינם חשובים לכלום באהבתך וקבור מתך, ועל זה נאמר ביני שאני אומר אתננה לך:

קח ממני. אם תרצה קח נא במתנה, ואם לאו אלא שתרצה לקנותה כך היא דמיה וכששמע אברהם כי כך היתה תשובות עפרון שאמר כך היא דמי השדה, לא פחות ולא יותר, מיד הקב"ה ריחם על אברהם ושקל הכסף שאמר עפרון ונתנו לו, שנאמר וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון, כך אמרו חכמים כל שקלים האמורים בתורה סלעים, חוץ מזה שהם קנטרין, וכך אמרו חכמינו ז"ל כל עפרון שבפרשה זו מלא חוץ מן וישמע אברהם אל עפרן, וישקול אברהם לעפרן שהוא חסר וי"ו, ולמה מפני שהיה אברהם שוקל את הכסף לעפרון, ועפרון היה גונב הכספים, ולפיכך חסר וי"ו:

עובר לסוחר. שנתן לו ממון שבכל הממון היו הסוחרים מוליכים אותו, ולא היה חסר מדמיו פרוטה:

ויקם שדה עפרון. תקומה היתה לו שיצאה מיד הדיוט ובאה ליד מלך:

ד"א ויקם שדה עפרון. שהיה גבוה מן הקרקע שהיה סביביו כמו חצי אמה, כדי שיהיה היכירא משאר השדות:

עפרן חסר ו' לפי שלקח מאברהם כל אותם הקנטרין, ועליו נאמר נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו (משלי כח כב), שנחסר אות אחת משמו:

לאברהם למקנה. שעשה לו שטר וחתמו מבני חת את השטר שכתב אברהם שלא יהיו בניו יורשין יבוס, שנמר ויאמרו (אנשי) [יושבי] יבוס (אַל דוד אל) [לדוד לא] תבוא הנה (דה"א יא ה), מפני השבועה שעשה להם אברהם וחתמו השבועה בצלמון נח שת. ח' פעמים כתובים בני חת בזו הפרשה, ולמה מפני החסד שעשו עם אברהם, ולכך נקרא חת ח' פעמים:

בכל באי שער עירו. מלמד שישבו כולם באבילות בעד הצדקת: