מדרש אגדה · במדבר פרק ל״ב

עטרות ודיבון ויעזר. ולמה נקרא שמה עטרות, שהיתה מעוטרת בפירותיה. דיבון, שהיו מקנה שלהם זבים חלב מרוב שמנם. ויעזר, שעוזרת לבעליה. ונמרה, שהיתה מנומרת בפירותיה. ושבם, שהיו פירותיה ריחם כריח בשמים. נבו, שהיתב מוציאה תבואה טובה, אוילים הם שהיו אוהבים מקניהם יותר מטרפם, שבתחלה אמרו גדרות צאן נבנה וגו' (פסוק מז). ואחרי כן וערים לטפנו (שם), אבל משה רבינו ע"ה אמר להם בנו לכם ערים טפכם וגדרות לצאנכם (פסוק כד):

ומקנה רב היה. ועליהם נאמר נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך (משלי כ כא), לפי שלקחו הם תחלה הנחלה, לכך הגלם סנחרב בתחלה:

אם יעברו בני גד ואם לא יעברו. אמרו כל תנאי שאינו כפול כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, וצריך התנאי שיהיה הין שלו קודם ללאו כמו תנאי בני גד ובני ראובן:

ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם. לפי שהיו להם שמות ע"ז, לפיכך הסבו שמותם כשבנאם יאיר בן מנשה, ומכיר ויאיר נולדו בימי יעקב אבינו ע"ה, וכשנכנסו לארץ נולדו מתו בניהם ונעשו בנותיהם בתי אבות, לכך חשב ליאיר בתי אבות שלא היה לו בנים, לכך קרא לאותן מקומות שלכד חוות יאיר, כדי להכזיר שמו, והם נקראו חוות יאיר כל הימים:

ונבח. עשה כן כשלכד קנת קרא אותה נבח בשמו, כדי שיזכר שמו, לפי שלא היה לו בנים, אבל לא נתקיים להם השם לאחר מיתתן: