והנה בעשרת הדברים החמשה כנגד השם הם הדבקים בלב והם החמורים והחל כנגד דבור האדם ששי לא תרצח מהחמור. וכלל אומר כי כל כרת ומיתה היא על מצות לא תעשה כי הוא מכעיס יותר מהמתעצל לעשות מה שצוה. ולא מצאתי כרת במצות עשה כי אם במילה כי היא לאות ברית עומדת בגופו כל ימי חייו. ופעם אחת היא חיוב מצוה והחיוב על אבי הנולד או אב בית דין רק אם גדל ולא ימול יש עליו כרת. וככה כרת על מי שחדל לעשות הפסח כי זכר יציאת מצרים עקר לכל המצות על כן כתוב אחר (שמות ל״ד:י״ז-י״ח) אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור וכתובה תשובה (דברים ו׳:כ״א) מה העדות עבדים היינו לפרעה במצרים.
יסוד מורא וסוד תורה · פרק ג׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Yesod Mora; Hokhmat Yisra'el, Jerusalem 1931
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יסוד מורא וסוד תורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
