ויש מצות שיש להם כלל גבוה כמו (ויקרא י״א:ח׳) איש איש אל כל שאר בשרו והשפל ערות אב ואם והחל אמך הוא על כן הוא אומר שאר אביך שאר אמך היא וסופרי המצות ספרו כל לאו בעריות בעבור שיש בהם שמשפטם משונה בבית דין. ומלת כרת כוללת הכל. והנה חשבו איסור כל בהמה טמאה ועשרים מיני עופות וכל שרץ הארץ ושרץ העוף ושקץ המים מצוה וידענו כי טומאת השמונה שרצים חמורה ובעבור שיש סימן אחד כשר לחזיר ולשפן ולארנבת ולגמל הוצרך לומר (ויקרא י״א:י״א) ובנבלתם לא תגעו והטעם כי אתם קדושים אל תגעו בכל נבלה שהיא תטמא אתכם וככה בדג (ויקרא יא) ואת נבלתם תשקצו והנה הזכירם כשאר הנבלות ואין על הנוגע כרת ולא מלקות:
יסוד מורא וסוד תורה · פרק ב׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Yesod Mora; Hokhmat Yisra'el, Jerusalem 1931
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך יסוד מורא וסוד תורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.