יסוד מורא וסוד תורה · פרק י״א, א׳

לא אוכל לדבר על סוד השם הנכבד עד שאזכיר קצת טעמי אותיות לשון הקודש כל האותיות שהאדם יבטא בהם מוצאיהם חמש המקומות הראשון אותיות הגרון והם אחה"ע והשני החיך והם גיכ"ק והשלישי הלשון והם דטלנ"ת והרביעי השניים והם זסשר"ץ. החמישי השפה והם בומ"ף ואותיות לשון הקדש כ"ב ונכפלו החמשה בעבור שאחזו הקו שיהי' ברוחב והוסיפו על האורך להורות שאין המלה סמוכה והשני כפולים סגרוהו בסוף והנה חצי אותיותיהם שרשים לעולם לא נגרעים ולא נוספים אע"פ שיכפלו כמו (ויקרא יג) ירקרק (שיר השירים א) שחרחורת (ויקרא יג) אדמדם וזה הכפל לחסרון אם העי"ן והלמ"ד כפולים ואם נכפלו הפ"א והעי"ן יהי' הכפל ליתרון כמו (תהלים מה) יפיפית וככה (ישעיהו יז) תשגשגי וחצי אותיות פעם שרשים ופעם משרתים בראשית חמלה או בסופה וסימנים כשתו"ל א"ב המו"ן כאש"ר הו"א שמ"י או"ת מבי"ן השכ"ל והנכון לבחור הקלים במוצא להיותם משרתים בעבור שיבטאו בהם הרבה והנה תחלת האותיות ע' ואחריו ח' ושניהם כבדים על כן לא ימצאו במכתב נכרים ולא יוכל לבטא בהם מי שאינו רגיל בנעוריו על כן בחרו העברים האל"ף והה"א. חצי זה המוצא שרש וחציו משרת ובחרו מאותיות החי"ך הראשונים והם יו"ד גם כ"ף להיות סמוכים אל הראשונים הנבחרים ובחרו מאותיות הלשון שנים קרובים מחצים והם נו"ן וגם תי"ו ובעבור שהם חמשה והלמ"ד קל על הלשון שמוהו מהמשרתים ובעבור היותו אמצעי שמוהו למעלה על כל האותיות וקראוהו למ"ד מגזרת לימוד כי עקרו לדעת למה הי' הדבר והוא הסוד הנכבד ע"כ (בראשית כ) אמרי לי וחבריו ובעבור היות אותיות השינים קשים גם התחברם קשה ע"כ שמו הד' שרשים ושמו השי"ן לבדו משרת ושרותו מעט תחת אשר (תהלים קמד) שככה לו (שיר השירים א) שלמה אהיה (בראשית ו) בשגם הוא כי זי"ן וצ' וסמ"ך שהם אותיות השריקה קשים מאד ג"כ אות הרי"ש והעד הנערים הקטנים שלא יוכלו לבטא בו עד שיתגדלו ויתחזקו חבלי המוח ע"כ הוצרכו לשום השלשה אותיות השפה משרתים והניחו אחד שרש והוא הפ"א ובעבור היות האל"ף הקל הגרון והוא לפני הה"א ע"כ שמוהו בראש ושמו אחריו אות מהשפה שהוא הרחוק וככה אחר הה"א הוי"ו ואחר העי"ן פ"א והנה א"ב שנים משרתים וכנגדם ג"ד שרשיים מהחיך והלשון ואחר כן ה"ו משרתים וכנגדם ז"ח שרשים ובעבור כי אות ט' מתחלף תחת ת' חשבוהו כמו משרת ואחריו י' כ' ל' מ' נ' והנה ששה משרתים ואחריהם ששה שרשים ס' ע' פ' צ' ק' ר' ובעבור כי האל"ף תחלת כל אותיות לא ישית באחרונה רק בראשונה ואות תי"ו ישרת בראשית המלה ובאחריתו ובעבור כי זה האות דומה לה"א במכתב היה הסימן לשון נקבה ושב הה"א הנעלם אות נראה חכמה (שמות לה) חכמת לב וה"א עשה שגם היא נעלם שבתי"ו עשתה בנתה גם יש לתמוה מן ה"א (בראשית כא) גרש האמה הזאת ששב ה' נראה שתי האמהות ונקרא תי"ו בעבור הקו הנוסף על הה"א ועתה אדבר על האותיות המשך שהם יסוד השם הנכבד ואומר כי האל"ף ראויה להיות סימן המדבר המחל והיא כוללת זכר ונקבה והה"א באחרונה נח גם במפיק סימן לשון נקבה והוי"ו באחרונה עם חולם לזכר ידו רגלו או שורק (דברים לב) יסובבנהו יכוננהו ינצרנהו והיוד תחלתו זכר יעשה וסופו לשון נקבה ודעי וראי ודע כי האל"ף באחרונה לעולם נח נעלם ולא כן חבריו שהם הו"י ואין צורך להזכיר כי אותיות אהו"י מתחלפים ומתהפכים ופעם נוספים ופעם נגרעים (דברי הימים א ב) ישי ואישי (ירמיהו נב) האמון (שמואל ב יח) ההמון יקראון לימרא (שמואל ב יט) ולעמשא תמרו ויש נכתב ולא נקרא כמו בריא רק האלף עקר שנוסף כמו נקיא (יהושע י) ההלכוא אפוא ויש מובלע בדגש כמו (ירמיהו מט) אם לא ישים עליהם כהתבלע יו"ד (ירמיהו א) בטרם אצרך (ישעיהו מד) כי אצק מים גם יש ה"א מתבלע כה"א (איוב כא) גנבתו סופה (רות ד) אשר אהבתך ילדתו וככה (שמות כא) ישמרנו בעליו הדגש להחסרון ה"א ישמרנהו ואין צורך להאריך וכבר הזכרתי למה נבחרו להיותם במספר ראשון כי האחד סבת המספר ואיננו מספר והעשרה דומה לאחד כי הוא כולל האחדים והוא ראש העשרות וחמשה וששה חשבון עגול כי שניהם אמצעים ודע כי האורך קו בין שתי נקודות והרוחב שני קוים והנה זה שטח והנה בגוף יש לו שני פאות וככה הקוים בראשית ר"ל הא"לף והוא נושא את המקרים כדבור (שמות כ) אנכי שהוא נושא כל התשעה והגוף מתחלק לחלקים רבים אין קץ לו ע"כ קראו שמו אל"ף ופירוש ה"א הצורה כמו הנה והיא שני קוים יש לה מקצוע ויש קו אחר קרוב אליו עמו ע"כ הי' הה"א סי' הנקבה באחרונה (איוב לז) ורוח עברה נערה אלמנה והוי"ו כדמות ווי העמודים ונכפל להדביק השפתים ובעבור היות הה"א לנקבה הי' זה סימן לזכרים ישמרנהו ויחייהו ירדפהו ובעבור הדבק היה לשון רבים באחרונה גם נקבות עשו טוו ובראשונה ראובן ושמעון והשתנה הוי"ו בהתחברו עם חבריו ודע כי הה"א הנוסף בראשונה על שני דרכים דבר נמצא כה"א הדעת או שאלה אם הוא נמצא כה"א חתימא ויש ביניהם הפרש בנקוד והיו"ד ישרת בראשונה ובאחרונה והנה בראשיתו סי' לשון זכר יחיד ורבים שאינם עם המדבר והוא הוא כמחשבה ע"כ הוא הפך אחד ובאחרונה דומה לאחד כי היוד סי' המדבר זכר או נקבה ידי רגלי ונראית היוד לשון רבים ובסמוך היו"ד הנעלם (איכה ד) ידי נשים: